טקטיקה

הפרידה מהספרדים בפרט ומיורו 2008 בכלל קשה עלי מאוד. ראיתי במהלך חיי
טורנירים בינלאומיים רבים והשתתפתי באורח פעיל בכיסוי הטלוויזיוני והעיתונאי
(ל"כל העיר") של יורו 1996 באנגליה ויורו 2000 בהולנד ובבלגיה, אך שום
דבר לא התקרב אפילו למה שראינו ביוני 2008. בפעם הראשונה מאז ומעולם
התקרב הכדורגל לאידיאלים ההתקפיים שלנו. אני מקווה שחובבי הכדורגל בכל
רחבי העולם יבהירו לקברניטי המשחק שלא נוכל עוד להסתפק בפחות מזה. טורניר
שבו היכולת הטכנית האישית והקבוצתית השפיעה הרבה יותר מאשר הכושר הגופני
וההיערכות הטקטית? פשוט לא ייאמן.
משחק הגמר עצמו לא הסתיים ב"0:1 קטן", כפי שטענו כמה פרשנים. הגרמנים
ניצלו בנס מתבוסה גדולה, ותוצאה של 0:4 היתה משקפת יותר את האירועים.
ראיתי פעם משחק כזה בוומבלי. איפסוויץ' טאון ניצחה אז את ארסנל רק 0:1
בגמר הגביע האנגלי (1978), אבל שלטה לאורך 80 דקות לפחות בכל האירועים
על כר הדשא. כל העיתונים הגדירו אז את המשחק (הזכייה היחידה של הכחולים
בגביע) כניצחון אדיר של איפסוויץ' וכתבוסה מוחלטת לארסנל. זה בדיוק
מה שהתרחש בווינה ביום ראשון. אין פלא שראיתי הרבה ישראלים מסתובבים
במרכז העיר ביום שני בבוקר עם נהרה על פניהם. החיים הקשים כאן גורמים
לנו לסרב להאמין שיהיה טוב פעם, אבל מסתבר שלעתים דווקא התרחיש הטוב
ביותר קורם עור וגידים, וגורם לנו אושר. לספרדים מגיעה תודה גדולה,
לא רק מבני עמם, אלא מכל אוהדי הכדורגל הטוב באשר הם.
לא נותר לנו אלא לבחור את נבחרת הטורניר, שתהיה מבוססת ברובה על ספרד,
שבכל זאת סיימה אותו בלי לשמוט אפילו נקודה אחת. אלה הם 11 הגדולים,
בתוספת כמה אחרים:
שוער: אדווין ון-דר-סאר (הולנד)
הגנה: סרחיו ראמוס (ספרד), קרלס פויול (ספרד), פפה (פורטוגל), פיליפ
לאם (גרמניה).
קישור: מרכוס סנה (ספרד), צ'אבי הרננדס (ספרד), אנדריאס אינייסטה (ספרד),
דויד סילבה (ספרד).
חלוצים: דויד וייה (ספרד), ניהאט (טורקיה).
כל זה בלי להתעלם מתרומתם הענקית של חמיט אלטינטופ (טורקיה), דקו (פורטוגל),
בסטיאן שוויינשטייגר (גרמניה), לוקאס פודולסקי (גרמניה), לוקה מודריץ'
(קרואטיה), ג'אנלואיג'י בופון (איטליה), פרנק ריברי (צרפת), אדריאן
מוטו (רומניה), וסלי שניידר (הולנד), ג'ובני ון-ברונקהורסט (הולנד),
פרדריק ליונגברג (שבדיה), יורי ז'ירקוב (רוסיה), אנדריי ארשבין (רוסיה)
וכן פרננדו טורס (ספרד) ואיקר קסיאס (ספרד). השוער הספרדי נעדר מהרכב
הטורניר רק בזכות כושרה הנהדר של ההגנה הספרדית, שמנעה ממנו עבודה מיותרת,
למעט התצוגה הנהדרת שלו בפנדלים נגד האיטלקים. מאמן הטורניר הוא כמובן
לואיס ארגונייס, גאון כדורגל ומנהיג נבון ומוכשר. זה האיש שהצליח לאחד
נבחרת שהורכבה מבני עמים שונים עם תודעה לאומית חזקה בתוך ספרד, ולהפוך
אותה לקבוצה גאה ומגובשת. הישג אדיר.
היוונים והאיטלקים נשלחו הביתה בלי הרבה יוקרה, וזה לא מקרה שאוהדי
הכדורגל השלילי שנאו את הטורניר הזה. אני רואה בו משום ניצחון רעיוני
של כולנו, וההתנסות הזאת תחסן אותנו לקראת העונה הבאה, שאליה אנחנו
צופים בתקווה ובדאגה גם יחד.