המשלחת האולימפית

אחיו הגדול של אספה פאוול, דונובן, הגיע לחצי הגמר ב-100 מטר באליפות
העולם באתלטיקה ב-1999 ושינה את מסלול חייו של אחיו הצעיר, שעד אז חלם
להיות מכונאי. הצלחתו של אחיו, הגם שהיתה יחסית, קירבה את אספה בן ה-17
עוד יותר אל האתלטיקה, ומה שהיה עד אז תחביב לצד לימודי המכונאות הפך
באחת לקריירה עתידית. שמונה שנים לאחר מכן, אספה פאוול הפך לאיש המהיר
בהיסטוריה כאשר סיים את 100 המטרים במסלול ברייטי שבאיטליה בזמן של
9.74 שניות. קצת פחות משנה לאחר מכן הגיע בן ארצו, יוסיין בולט, קיזז
שתי מאיות נוספות מהשיא והשכיח לרגע את אספה פאוול. סביר להניח שללבו
של הבחור הגדול לא התגנבו תהיות על המקצוע שבחר. אמנם ניתן להניח שזריזותו
וזרועותיו השריריות של פאוול היו מאפשרות לו להפוך לשיאן העולם בהחלפת
גלגל, אבל זה לא יהיה מופרך לקבוע כי פאוול בחר במקצוע הנכון.
אך מי שהיה למשך תשעה חודשים האיש הכי מהיר בכל ההיסטוריה האנושית לא
זכה מעולם במדליית זהב בתחרות גדולה. באתונה, לשם הגיע ככוח עולה, סיים
במקום החמישי. באליפות העולם האחרונה באוסקה כשל בניסיון לגבור על מתחרו
העיקרי באותה עת, טייסון גיי האמריקאי, והסתפק במדליית הכסף.
אספה פאוול הוא לא האתלט הגדול הראשון שמתקשה להשאיר חותם על הבמה הבינלאומית.
הישאם אל גארוז', הרץ המרוקאי למרחקים בינוניים, הצליח לשבור את המנחוס
ולזכות בזהב אולימפי רק באולימפיאדה האחרונה, אבל הוא היה ספורטאי ענק
ושליט בלתי מעורער בתחומו, וכולם ידעו את זה. עושה רושם שדבר דומה אי-אפשר
לומר על פאוול. ואולי זה בגלל ש-100 מטר, לכאורה היהלום הנוצץ על כתר
מלכת הספורט, הפכה מזמן לתחרות עם כוכבית. לך תשכנע מישהו שהמפלצות
השריריות הללו, שרצות במהירות הרוח, לא מפוצצות מסמים. הוא לא נראה
אנושי כמו אל גארוז', שיכולנו לדמיין רץ בפארק הירקון בשבת בבוקר. הוא
נראה ביוני, מתוכנת, כמעט רובוט, גוף שהונדס על ידי איגודי אתלטיקה
וחברות הלבשה כדי לשאת את שמן בגאון. בתחרויות ל-100 מטר נראים כולם
אותו דבר. כמה אמריקאים נראים כמו פאוול, וכמה ג'מאייקנים נראים כמו
טייסון גיי. במצב כזה, כשכולם נראים אותו דבר, לא כל כך חשוב שפאוול
לא זכה עד כה באף מדליית זהב. תאמינו לנו, עשה זאת מישהו שנראה בדיוק
כמוהו.