העיר במספרים

{\"עירוב שימושים
בתכנון ערים קיימת גישה הגורסת כי יש לערב מגורים עם פונקציות אחרות,
כגון מסחר. הגישה ההפוכה, איזור ({ ,(Zoning@\{\ קוראת להפרדה בין מגורים
לבין הפונקציות האחרות. אחת הנציגות המובהקות של הגישה הראשונה היתה
האורבניסטית האמריקאית-קנדית ג'יין ג'ייקובס, שטענה כי רבגוניות של
שימושים הכרחית ליצירת אזורים עירוניים מוצלחים ומשגשגים.
באמצעות נתוני הארנונה שאינה למגורים אלא למסחר, לתעסוקה, לתרבות ולשירותים,
שעתידים להתפרסם בקרוב על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל, ניסינו לזהות
את האזורים בירושלים שבהם יש עירוב שימושים.
בכל אזור מגורים נבדק שיעור השטח (שטח רצפה) שאינו למגורים מכלל השטח
הבנוי. אזור שבו השיעור גבוה הוא אזור שבו יש עירוב שימושים. האזורים
שבהם השטח שאינו למגורים מהווה יותר מ-90% אינם מעורבים, אלא אזורי
תעסוקה ומסחר. כאלו הם למשל הר חוצבים ואזור קניון מלחה.
ניתן לחלק את האזורים לכמה קבוצות. האזורים שבהם שיעור השטח שאינו למגורים
הוא 90%-65% הם אזורים שבהם המגורים אינם השימוש העיקרי. בקבוצה זו
נכללים רוב אזורי מרכז העיר - המדרחוב, שוק מחנה יהודה, נחלת שבעה,
אזור התעשייה ברוממה ומתחם ימק"א.
65%-40% - בקבוצה זו מצויים חלק מאזורי העיר העתיקה, כמו גם אזורי מגורים
עם מוקדים מסחריים וציבוריים גדולים, כגון החלק הדרומי של הגבעה הצרפתית
ושכונת מוסררה.
40%-20% - בקבוצה זו נמצאות רוב שכונות המגורים הוותיקות, ביניהן קריית
משה, בית הכרם, חלקים מנחלאות ושכונת תלפיות מזרח.
20%-0% - בקבוצה זו נכללות שכונות המגורים החדשות, שבהן רוכזו הפונקציות
שאינן למגורים באזור אחד בשכונה, וביתר האזורים נבנו מגורים בלבד. בין
השכונות: פסגת זאב, רמת שלמה ורמות, ושכונות מגורים במזרח ירושלים,
כגון עיסאוויה וצור באהר.
ככלל, בשכונות היהודיות שנבנו באזורים שנוספו לעיר בשנת 1967 מהווה
השטח שאינו למגורים 17% מכלל השטח, הן בשכונות החרדיות והן בכלליות;
בשכונות הערביות הוא מהווה 31% מהשטח; ובאזורים שהיו חלק מירושלים לפני
1967 מהווים השימושים שאינם למגורים 41% בשכונות הכלליות ו-34% בשכונות
החרדיות.