חלק מאוהדי הפועל ממשיך להתנגד לחולדאי, והפעם במסגרת המירוץ לעירייה. למה? נקמה!

"אף אחד לא יכול לגייס כמונו בקליק אחד 200 איש שיתייצבו ביום הבחירות
ויעשו כל מה שצריך, יקרעו את התחת", אמר אחד מאוהדי הפועל תל אביב,
שכמו כמה אוהדים נוספים של הקבוצה, עדיין לא הפסיק את המאבק נגד הרס
אולם אוסישקין. כמעט שנה חלפה מאז נהרס האולם, למרות מאבק עיקש ומתוקשר
היטב של אוהדי הקבוצה. היכן שהיה האולם בעבר כבר צמחה פיסת דשא, אבל
האוהדים מתקשים להתגבר על האבידה. בעוד שרובם ראו בהריסת האולם סוף
עצוב למאבקם, יש קומץ של כעשרה אוהדים שלא הפסיק להילחם. אלא שהמאבק
שלהם הפך למחאה נגד האיש שהם מאשימים בהריסת האולם - רון חולדאי. אפשר
לראות אותם מחוץ לכל ישיבות המועצה, שם הם מקפידים לקבל את פניו של
חולדאי בקריאות ובשלטים, ובאירועים פומביים אחרים. אפילו בבלוג שנפתח
בקפה דה-מארקר הם היו, ואף הביאו לסגירה לתגובות של אחד הפוסטים בעקבות
מה שהוגדר על ידי העירייה כ"השמצות" שכתבו.
בחודשים האחרונים החלו כמה מהם לשתף פעולה עם תנועת עיר לכולנו, בעיקר
סביב האינטרס המשותף להביא לסוף עידן חולדאי בתל אביב. אנשי אוסישקין
הפכו לכוח משמעותי, שבקשר טלפוני מיידי הם יכולים לארגן עשרות אוהדים
מהמעגל החיצוני יותר. "לנו אין שום קשר עם ההקמה של עיר לכולנו", מבהיר
אחד האוהדים, "אנחנו נהיה איפה שיש מישהו שנאבק בחולדאי".
זה לא הופך אתכם למין שכירי חרב שמצטרפים לכל דבר נגד חולדאי?
"אנחנו לא עובדים בשביל אף אחד, וגם קיבלנו החלטה שכגוף אנחנו לא נכנסים
לפוליטיקה, אבל כן רוצים לראות את חולדאי עף מהעירייה. כרגע נראה שזה
לא יקרה, אבל לי יש חלום: אני מדמיין את ליל הבחירות ופתאום מגיעה ההודעה
שחולדאי הפסיד. במצב הנתון, חולדאי כנראה ייבחר שוב. השאלה היא מה עושים?
הוא אולי ינצח בבחירות, אבל איזו מועצה תיבחר, ואיזו לגיטימציה תהיה
לו, אם 30 אחוז מהתושבים ישימו פתק לבן. זו עבודה סיזיפית - כל הזמן
לשכנע אנשים לא להצביע לחולדאי - וחייב להיות לזה אפקט".
בכל מקום ובכל זמן
יום שלישי, תשע בבוקר, מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. שלושה
אוהדי הפועל מתייצבים מול המלון. הם שם בגלל חולדאי, שאמור לנאום בפתיחת
ועידת חינוך בעשר ועשרה. הם בוחרים מקום אסטרטגי שצופה על כלי הרכב
הנכנסים, בניסיון לאתר את מכונית השברולט של חולדאי, וכשזו תחלוף על
פניהם הם יזכירו לו שהם "לא שוכחים ולא סולחים" לו על הרס אולם אוסישקין.
"אתם מהאנשים של חולדאי?", שואל שוטר שבא לוודא שהם לא מתכוונים לעשות
צרות. אחרי הבטחה שכל מה שהם מתכוונים לעשות זה לצעוק, השוטר עוזב.
"הם כבר יודעים שאנחנו פה", אומר אחד מהם. כשזמן הנאום מתקרב והמכונית
של חודלאי לא מופיעה, מכרסם בשלושה החשש שהם פיספסו אותו. בסוף מגיע
המידע מבפנים, חולדאי על הבמה, הוא הגיע במכונית אחרת. אחרי כמה דקות
מגיע הרגע שלו חיכו: חולדאי יוצא והשלושה נכנסים מיד לפעולה, צועקים
לעברו "שקרן" ו"מושחת" ומכתירים אותו כ"הורס את תל אביב". "סיימתם?",
שואל השוטר במקום לאחר שחולדאי נעלם. "כן", הם אומרים, "סיימנו". לפחות
לכמה שעות, עד ששוב ייקראו לדגל ויגיעו למוזיאון ארץ ישראל, לשם יגיע
חולדאי מאוחר יותר באותו היום.
והם ירדפו אותו עד חורמה
נועם הוא לא אחד מקומץ האוהדים שמגיעים לכל אחד מהאירועים, אבל הוא
מעריך את אלה שכן. "אם במדינה הזאת היו עוד אנשים עם רמת מחויבות כזאת,
היא היתה נראית אחרת", הוא אומר. "זאת דבקות של אוהדי כדורגל מהמסורים
ביותר שיש", אומר אוהד אחר מהמעגל החיצוני יותר, "מי שרודפים אחרי חולדאי
לכל מקום הם גם האוהדים שמגיעים לכל משחק של הפועל תל אביב ולא משנה
איפה הוא. אלו תכונות שיש להם עוד מקודם. זאת טוטאליות שהיא מעבר לממוצע
בקרב אוהדים. בעצם זה שאתה אוהד שרוף של קבוצת כדורגל, כל הגוונים של
שחור ולבן הרבה יותר ברורים וזה או שאתה איתם או שאתה נגדם".
מבחינת שלושת האוהדים שהגיעו למלון ביום שלישי בבוקר, זה עניין של אידיאולוגיה.
"חולדאי הרס משהו שהיה יקר להמון אנשים, והוא צריך לשלם על זה", מסביר
אחד מהם.
"מבחינתי זה שילוב של נקמה, חוסר רצון להתגבר על זה ומחלת נפש", מוסיף
בציניות אוהד שני, ואילו השלישי, המבוגר יותר שבחבורה ומי שאמון על
רשת הקשר והארגון של לא מעט מהאירועים נגד חולדאי, מוסיף: "זה כמו שאיתמר
בן גביר (פעיל ימין קיצוני; ל"ג) מגיע לכל הפגנה נגד חילונים".
אתה משווה את עצמך לבן גביר?
"מבחינת הנאמנות לאידיאולוגיה אנחנו אותו הדבר".
"נאמנות זה שם המשחק", מוסיף הראשון.