להיט להיות פליט

היום לפני חודש (4.6) נערך בגן לוינסקי אירוע מיוחד. לגן, שמזמן הפך
לאתר הבילויים החביב על הקהילות הזרות בתל אביב, הגיעו מאות פליטי דרפור
וחבריהם מישראל, לחגוג את החתונה הדרפורית הראשונה בארץ. בני הזוג -
בוז'רה מוסא וחנאן עבדאלה, הוא עובד בבית מלון והיא משוחררת טרייה מהכלא
שטרם מצאה עבודה - הכירו והתאהבו בארץ. לאחר הטקס והארוחה פרצו כל הנוכחים
במחולות למשך שעות. ההשתתפות בשמחת הזוג הטרי היתה כפולה - היתה תחושה
שמדובר לא רק בעתידם שלהם כזוג, אלא בסימן לעתידה של כלל הקהילה הדרפורית
בישראל.
ואכן, נראה שמצבה של הקהילה בכי טוב ומשתפר ללא הרף. בספטמבר אשתקד,
בעקבות לחץ רב בציבור הישראלי ומצד יהדות ארצות הברית, קיבלה הממשלה
החלטה להעניק מעמד של תושבות ארעית ("מעמד א5") ל-500 מחברי הקהילה,
ובהמשך מספר זה הועלה ל-600. מעמד זה, שניתן לשנה (אך רבים מעריכים
שיוארך בהמשך), מבטיח קודם כל חסינות זמנית מגירוש, וכמו כן פותח את
האפשרות לעבוד באופן חוקי, ליהנות מביטוח בריאות ממלכתי (שנכנס לתוקף
חצי שנה ממתן המעמד) ומשאר שירותי רווחה שמציעה המדינה. מאז שהענקת
המעמד יושמה בפועל בינואר השנה, 418 דרפורים כבר קיבלו את התעודה המיוחלת
ו-182 נמצאים ברשימת ההמתנה ויודעים שיזכו בה בקרוב. הביטחון והיציבות
שהמעמד החדש מעניק כמו נתנו לקהילה זריקת מרץ, שבחודשים האחרונים נמצאת
בתקופה של פריחה כלכלית ותרבותית. כל הילדים הולכים לבתי ספר, ואלו
שאין להם הורים בארץ הולכים לפנימיות. רוב הילדים כבר מדברים עברית
שוטפת, ולעתים קרובות לוקחים אותם הוריהם איתם כמתורגמנים לקניות או
לפגישות עם הרשויות. כמה מילדי הקהילה, שעברו קורס צילום אצל צלמים
ישראלים מקצועיים, הפיקו לפני שבועיים תערוכת תמונות ועיתון על החיים
החדשים בדרום תל אביב. בקרב המבוגרים, הרוב לומדים עברית או אנגלית
בערבים, עובדים בבקרים וחלקם אף פתחו בשלושת החודשים האחרונים עסקים
המרוכזים באזור נווה שאנן: מסעדה סודנית, שני ברים, בית קפה, מספרה
וחנות מחשבים. כמו כן הוקמה קבוצת כדורגל דרפורית, שהתחילה לאחרונה
לשחק נגד קבוצות מקומיות, ולהקת תיפוף מסורתי (שבוז'רה מוסא הוא העומד
בראשה), שכבר הופיעה בחתונה ישראלית אחת ובבית מלון בתל אביב. "בדרפור
אנשים לא היו יכולים באמת לשמר את התרבות שלהם בגלל המלחמה, והם התגעגעו
לזה", אומר יאסין מוסא, יו"ר עמותת בני דרפור, המרכזת את פעילות הקהילה
בארץ, "עכשיו יש לנו את החופש לחדש את המסורת. בליל הסדר היתה מסיבה
גדולה שאירגנו חברינו הישראלים, והגיעו אליה כמה אנשים שבדיוק השתחררו
מהכלא. הם הופתעו כשראו את התופים, שלא ראו כמותם למעלה מעשר שנים.
חלקם התחילו לבכות מההתרגשות".
פליט וטוב לו
מוסא עצמו הוא דוגמה טובה להשתלבות הדרפורים במרקם החיים התל אביבי.
הוא נולד וגדל בדרפור ועשה תואר ראשון בארכיטקטורה באוניברסיטת חרטום.
במלחמה נאלץ לברוח למצרים, והרדיפות נגד הסודנים שם הובילו אותו לישראל
ב-2005. אחרי למעלה משנה בכלא קציעות יצא לעבודה בחלופת מעצר בקיבוץ
איילות ואחרי עשרה חודשים הגיע לתל אביב. "עוד בכלא התחלנו לחשוב על
התאחדות לטובת הקהילה", אומר מוסא, "וב-2007 בתל אביב זה הפך לצורך
בוער כשהגיעו לעיר נשים וילדים. את הגברים המדינה השאירה בכלא". הצורך
הוביל להקמת בני דרפור, שמהר מאוד הפכה לצינור המקשר בין הפליטים לבין
פעילים ישראלים, עמותות, האו"ם ומשרדי הממשלה. מוסא ניצח על פרויקט
קבלת התושבות, וכיום עוזר לאנשים למצוא עבודה ומשתתף בהפעלת מקלט שהעמותה
שוכרת בנווה שאנן לסודנים שמשתחררים עכשיו מהכלא. מוסא גם עובד בחנות
ברחוב דיזנגוף ושואף להמשיך ללמוד לתארים מתקדמים בארכיטקטורה. כדי
להתקיים בזמן הלימודים פתח במרץ את הבר הדרפורי הראשון, שהפך למעין
בסיס של בני הקהילה. מוסא אמנם סובל לעתים מהקשיים הביורוקרטיים של
החזקת עסק ומתשלומי הארנונה, וכן מהצורך להתמודד לא אחת עם לקוחות ששותים
יותר מדי, אבל בסך הכל הוא מרוצה. הבר שוקק בערבים, ולאחרונה נחגג בו
יום ההולדת של אחד מחבריו הישראלים של מוסא. "מבחינתי זו הגשמה של חלום
- פיתוח כלכלי שהופך לחלק מהחיים של אנשים אחרים", הוא אומר.
לצד השגשוג הכלכלי היחסי והפריחה התרבותית מתפתחים גם החיים הפוליטיים
של הקהילה. תוך שלושה חודשים מקווים בני דרפור להתחיל לשלוח סיוע כספי
למחנות הפליטים בסודן ובצ'אד, ובמקביל לעודד את ממשלת ישראל להפעיל
את כוחה בזירה הבינלאומית, כדי שזו תגן על דרפור ותפעל ביתר אינטנסיביות
נגד השלטון הסודני. בין הפליטים בתל אביב נמצאים גם נציגים של ה-{ ,SLF@\{\ החזית
לשחרור סודן, תנועת מורדים שהתארגנה בימי השיא של רצח העם למאבק נגד
חוליות הג'נג'וויד ונגד הממשל המרכזי, ויש אומרים שנציגים אלה שואפים
להעביר כספים לקניית נשק למורדים בדרפור.
הפריחה הדרפורית מלווה גם בהרבה מצוקות. העיקרית שבהן היא העובדה שהממשלה
החליטה להעניק את מעמד התושבות רק ל-600 מתוך כ-1,000 דרפורים שנמצאים
בארץ, כשהחלוקה מתבצעת בשיטת הקודם זוכה: מי שהגיע עד מרץ השנה מקבל
מעמד, וכל השאר לא, ללא קשר למידת הסבל שחוו או הסכנה שנשקפת להם במצרים
או בסודן אם יוחזרו לשם. רבים מאותם 400 שלא זכו במעמד הם בני נוער,
ולא מעט נמצאים עכשיו בכלא. אלו שחופשיים לא יודעים מה צופן להם העתיד,
ובינתיים אין להם נגישות לטיפול רפואי או לשירותי רווחה.
פליט ורע לו
אותם 400 דרפורים מצטרפים לכ-9,000 הפליטים ממדינות אחרות שחצו את הגבול
המצרי לאחר שברחו מסכסוכים שונים באפריקה - ההתקפות בדרום סודן, הרדיפות
הפוליטיות באריתריאה או מלחמות האזרחים במדינות אחרות, כמו חוף השנהב,
קונגו וליבריה. אלה גם אלה מוגדרים על ידי המדינה "מסתננים", ובעקבות
גל המעצרים שביצעה משטרת ההגירה בדרום העיר בחודש מרץ הוצאו לרבים מהם
צווים שמורים להם לעזוב את העיר ולמצוא את עצמם צפונית לחדרה או דרומית
לגדרה. המדינה טוענת שמטרת ההרחקה היא לפזר את הפליטים בין מקומות עבודה
שנמצאים מחוץ לעיר ולהקל על העומס בתל אביב, אבל פעילים ישראלים שעובדים
עם הפליטים מעריכים שמדובר בעיקר בניסיון להרחיק אותם ממשרדי האו"ם
והעמותות, שנמצאים כולם כאן. בפועל נוצר מצב שבו רוב הדרפורים בעלי
המעמד נשארו בעיר, ואילו האחרים נאלצים לעזוב לטובת עבודות בחקלאות
או במלונות באילת. רק המשפחות, שילדיהן כבר נקלטו בבתי ספר בעיר, נשארות
כאן בכמה מקלטים בשכונת שפירא ובדירות שכורות ומנסות לשמור על פרופיל
נמוך ולהימנע ממעצר. "נראה שרק רצו להוציא אנשים מתל אביב, בלי לחשוב
בכלל מה עומד לקרות איתם אחרי שייצאו", אומר יוהאנס באיו, מנהל מרכז
הסיוע לפליטים אפריקנים שפועל בעיר ובעצמו פליט מאתיופיה שזכה למעמד
בארץ לפני כמה שנים. "נתנו להם ניירות שהמעסיקים לא מכירים בכלל, ולכן
אנשים יוצאים לכל מיני ערים כמו אשקלון וחוזרים לתל אביב למחרת, כי
אף אחד לא הסכים לקבל אותם. אפילו ישראלי שהולך לעבוד בעיר אחרת לא
עובר אליה ביום אחד, אז בטח ובטח שפליט לא יכול להיקלט שם ברגע. רק
בתל אביב יש מקלטים ומערך שלם של העמותות שדואג לאנשים למקום לישון
ולאוכל עד שייקלטו בעבודה". באיו טוען שהבעיה העיקרית היא היעדר של
מדיניות אחת עקבית מצד הממשלה, ושכל עוד אין חוק שמסדיר את מעמדם של
הפליטים, או לפחות ציות לחוק הבינלאומי בעניין, יימשך הבלגן, שמתבטא
בהחלטה להוציא אנשים מתל אביב. "ההחלטה לעזור רק לדרפורים, ועוד רק
לחלק מהם, מראה שהמדינה בוחרת להתחמק מהבעיה במקום להתמודד איתה", אומר
באיו, "בהיעדר מדיניות, אנשים חיים בפחד מתמיד מהמחר, ממה שמישהו יחליט
לעשות בוקר אחד, ובינתיים הם לא יודעים מה לעשות. גם אנחנו כארגונים
לא יכולים לייעץ להם, כי אין על מה לייעץ. במקביל המדינה עצמה מבזבזת
מיליונים על הטיפול בפליטים, על החזקתם בבתי כלא ועל מערך ביורוקרטי
שמשנה את הכללים שלו כל חודש. כמי שמשלם מסים למדינה, אני רואה איך
כספי המסים האלה מבוזבזים בקצב רק על זה שאין מדיניות".
הדרפורים שווים יותר
בעוד 600 הדרפורים בעלי המעמד הולכים ונקלטים בחברה הישראלית, האחרים
נידונים בדרך כלל להתעלמות תקשורתית וצפויים כנראה לגירוש בשלב זה או
אחר. לאחרונה דובר רבות על חוק וילנאי שעשוי לעבור בכנסת, וכן הוזכר
רעיון חדש במשרד החוץ לפנות למדינות באפריקה שאינן מדינות המוצא של
הפליטים ולבקש מהן לקלוט את אותם אלפי "מסתננים". הפער בין האוכלוסיות
נעשה צורם. "היחסים בין הקהילות נהיים יותר ויותר מסובכים, ויש הרבה
קנאה", אומרת קרן שעיו, מקבוצת פעילים למען פליטים, "כולם יודעים שהג'נוסייד
בדרפור נהיה נורא מפורסם. מגיעות תרומות מחוץ לארץ, ואף אחד לא אומר
'אני רוצה לתרום לפליטים מאריתריאה', אין דבר כזה בכלל. אף אחד לא יודע
עליהם. אז נכון שדרך זה שהסיפור של דרפור נחשף יש הזדמנות לדבר על המקרים
האחרים, אבל מבחינה פנימית יש הרבה מתח". לטענתה של שעיו, ההשלכות של
החלטת הממשלה להיראות טוב בעיני העולם על ידי "הלבנה" של קבוצת דרפורים
תוך גירוש של השאר חורגת מהשאלה הצרה של זכויות פליטים בישראל ומשליכה
משמעותית גם על הפוליטיקה הפנים אפריקנית עצמה. "הדרך שהממשלה פועלת
בעצם מנציחה את הקונפליקטים האלה, גם כאן וגם באפריקה", היא אומרת,
"עצם זה שהם בוחרים לתת ל-600 אנשים מדרפור תעודות, זה מנציח בעיות
היסטוריות בין השבטים בתוך חבל דרפור ומחוצה לו. לדוגמה, ברגע שהדרום
סודנים יגורשו והדרפורים יישארו, ובסודן ישמעו על הדבר הזה, אני בטוחה
שזה ייצור מתחים גם שם. יצא כאילו שאנשים בדרפור מקורבים יותר לישראל.
ממשלת ישראל פשוט לא טורחת לחשוב על הדברים האלה". בבני דרפור מודעים
להבדלים במצב הקהילות השונות ומנסים להתמודד עם המתח. המקלט ששוכרת
העמותה בנווה שאנן פתוח לכל הסודנים ולא רק ליוצאי דרפור, וחברי התנועה
יושבים עם נציגי קהילות אחרות לתכנון אירועים ופעילויות משותפות. עם
זאת, בעמותה מודאגים לגבי עתידם של אותם דרפורים שקיבלו מעמד, שכן איש
לא מבטיח שההגנה תימשך לאורך זמן. "בסופו של דבר אני לא מבקש שום דבר
בשביל המבוגרים", אומר מוסא, "גם לעצמי אני לא דואג. מקסימום נמצא מקום
אחר לעבור אליו. רק המצב של הילדים נוגע לי בלב. בשביל חלקם העברית
היא שפה ראשונה, והם משתלבים בחיים פה. אני מאוד מקווה שהם לא יצטרכו
להתמודד עם עוד עקירה".
מינהל האוכלוסין מסר כי "ראש הממשלה הכריז בנאום בכנסת על הענקת מעמד
תושבות ארעית לכל תושבי דרפור ששהו בארץ ביום ההודעה. מדובר ב-600 פליטים.
זה מספר סגור, ולא יינתן מעמד כזה לפליטים נוספים, גם אם יהיו יוצאי
דרפור. מעמדם של אלה שקיבלו אישור יישאר בתוקף כל עוד האו"ם מכיר בדרפור
כאזור מלחמה". *