פיגוע ברצועה

רשות השידור במשבר. רשות השידור מנסה לצאת מהמשבר; רשות השידור הודיעה
על רפורמה; כך שבעיקרון זה לא היה אמור לשנות משהו - הרי תמיד רשות
השידור במשבר, תמיד היא מנסה לצאת ממנו, תמיד יש רפורמה - אלא שהפעם
התקבלו החלטות. כל מיני החלטות. חלקן תמוהות. למשל, זו שקובעת כי החל
ב-10.7 יופסקו כל תוכניות המלל בלילה של רשת ב'. למשל, שבסופי שבוע
ישדר מחשב שירים ברשת א', ב', ג', קול המוזיקה ו-{ .88FM@\{\ למשל,
שאם האזנתם לאחת מהתוכניות הבאות - "הקשר הישראלי" בהגשת אליהו בן-און,
"פרלמנט הלילה" (ז'וז'ו אבוטבול), "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" ו"מועדון
הלילה השלישי" (יובב כץ), "נתיבה מדברת ומקשיבה" (נתיבה בן-יהודה),
"לילה חי מאוד" (אמנון פאר) ו"שישי אישי" (מושיק טימור) - תתחילו לחפש
אלטרנטיבה. אולי גל"צ. השאלה היא למה - למה לוותר על כמה מפניני הרדיו
הישראליות ועל כמה מאושיות הרדיו המיתולוגיות של המדינה. בגרסה הכלכלית
יותר זה נשמע כך: כמה זה באמת חוסך?
ראשית, כמה מספרים. שידורי הרדיו הציבורי אינם תלויים באגרת הטלוויזיה,
אלא מתקיימים משני מקורות הכנסה: פרסומות, שאומדן ההכנסות מהן מוערך
בכעשרה מיליון שקל בשנה, ואגרת רדיו, שנגבית יחד עם רישיון הרכב (80-70
שקל לרכב), שמכניסה עוד כ-220 מיליון שקל בשנה. בכל שמונה רשתות הרדיו
הציבורי עובדים כ-540 עובדים (אחרי הרפורמה המדוברת יעזבו 130-100 מהם)
ומשודרות כ-1,000 שעות שידור בשבוע (132 שעות לכל רשת). הטלוויזיה הציבורית
(ערוץ 1), לעומת זאת, משדרת 30 שעות שידור בשבוע (חמש שעות ביום כפול
שישה ימים בשבוע), אבל הוצאותיה גבוהות פי כמה, מאחר ששעת שידור טלוויזיונית
עולה כ-100 אלף שקל. רשות השידור מוציאה 200 מיליון שקל בשנה על ענייני
מנהלה בלבד - משכורות של 100 עובדי מנהלה, פלוס רכבים, הוצאות וכו'.
אגף הגבייה של הטלוויזיה לבדו עולה 70 מיליון שקל בשנה, חמישית מההכנסות
שאותן הוא גובה (350 מיליון).
עוד: הגירעון של רשות השידור עומד על 150 מיליון שקל. ההנהלה הנוכחית
בראשות המנכ"ל מוטי שקלאר והיו"ר משה גביש מונתה לפני כשנתיים. הרפורמה
שהוצגה על ידם בדיוק לפני שנה אמורה לחסוך לרשות השידור 40 מיליון שקל.
הרדיו אמור להקריב בין ארבעה לחמישה מיליון. מאין יגיעו הארבעה מיליון?
בטח לא מהמגישים, שאם תחברו את כל מה שהם מרוויחים, ספק אם תגיעו למשכורת
של טכנאי אחד ברשות.
אז למה בעצם? עלויות רצועת הלילה של רשת ב' נעות בהערכה גסה סביב 240
אלף שקל בשנה. אז למה בכל זאת הם אלה שנבחרו לעלות לקורבן? לעובדים,
שאינם מוכנים להזדהות בשמם מטעמים מובנים, יש כמה השערות:
1. "לפעמים נדמה לנו שההנהלה מקבלת החלטות רק כדי להראות שהם קיימים.
כמו איזה בריון. אם רוצים להיות בריונים, אז אפשר להבין את הסרת רצועת
הלילה. אבל אם זה בשביל לחסוך כסף, אז זו היתממות וטיפשות, כי הם לא
יחסכו ככה שום דבר".
2. "בשביל להצדיק את הרפורמה בטלוויזיה, ההנהלה פוגעת גם ברדיו. בטלוויזיה
הוחלט לעשות מעשה ולשדר רק שידורים חוזרים ובשישי-שבת לא לשדר כלום.
אפילו את 'יומן' הם מקליטים בחמישי ומשדרים בשישי".
3. "הם רוצים להתחיל עם משהו כדי לצאת מהמשבר, אבל במקום לקצץ בטלוויזיה,
שם נעשה הבזבוז האמיתי, הם מקצצים ברדיו, בכבשת הרש של רשות השידור.
זה כמו לשפוך את התינוק עם המים".
4. "הם היו חייבים לעשות צעד דרסטי, שהאוצר ייתן להם עוד כסף".
משל (1). איש לא מטיל ספק בבזבזנות של רשות השידור, בדרכיה המסואבות,
בעודף העובדים ובחוסר היעילות. אבל ההיגיון מאחורי הסרת רצועת הלילה
עדיין לא ברור. שמעון וילנאי, יו"ר ועד העיתונאים של הרדיו בתל אביב,
מסביר ש"אומרים לנו להצטמצם ולוותר, אבל אנחנו רואים את העובדים הבכירים
ואת הבזבוז באגפים אחרים של הרשות, אז ברור שנתקומם". אחרי הנאום הוא
מספר אנקדוטה שממחישה את האבסורד שבהתנהלות הרשות: "בשנת 1984 הוחלט
לתת לכתבי השטח של קול ישראל מכשירי הקלטה ניידים. עד אז נהגנו לצאת
עם מכשיר נאגרה כבד, שהצריך טכנאי שיתלווה אלינו. הנהלת הרשות רכשה
16 מכשירי הקלטה ניידים, שאפשר להשתמש בהם גם ללא טכנאי. בתמורה לכך
שכמה טכנאים נותרו ללא עבודה בשטח, 16 מהם קודמו לדרגת מנהל, אף על
פי שהמשיכו לעבוד כטכנאים באולפנים. עד היום הם מוגדרים כמנהלים וחלקם
אף פרשו לגמלאות עם פנסיה של מנהל. אנחנו הכתבים משתמשים באותם מכשירי
הקלטה משנת 84'. אז מצד אחד אין שום קדמה מכיוון ההנהלה, ומצד שני חותכים
עכשיו בבשר החי ואומרים שאנחנו העובדים לא בסדר".
חיסכון? אחת הטענות בבסיס הוויתור על רצועת הלילה היא החיסכון בטכנאים.
אומרים שהם מאוד יקרים. "גם אם אפתור את בעיית מוקדי האבטלה הסמויים
ואת המשכורות הגבוהות של עובדי הלילה", אומר אחד המנהלים ברדיו, "אגיע
למקסימום חיסכון של ארבעה מיליון שקל. בשביל סכום כזה לא שווה לסגור
את שידורי הלילה. אם יחליטו בכל זאת לסגור את הלילה, לא יהיה לזה שום
קשר למשבר. במשא ומתן עם ההנהלה לא הצענו לסגור את הלילה ואת סוף השבוע,
הצענו לטפל במוקדי האבטלה. אבל ההנהלה החליטה בלעדינו, ומבחינתנו זה
לא רק לירוק לעובדים בפרצוף, אלא גם לפגוע ברדיו ולהפוך אותו לנכה,
בלי מאזינים ובלי הכנסות".
החור של הגרוש. בתחילה דובר על תוכנית דרמטית אף יותר, שכללה ויתור
על מהדורות החדשות הליליות. אלא שאז הבינו יוצרי הרפורמה שמדובר במהלך
דרסטי מדי והחליטו להותיר את החדשות על כנן. כשיש חדשות, חייב להיות
טכנאי באולפן. ואם יש טכנאי באולפן, אז לא ברור איפה בדיוק ייעשה הקיצוץ
הגדול. "על נתיבה בן-יהודה ומושיק טימור הם מקצצים? הם הרי מקבלים פרוטות,
וההכנסות מפרסומות בלילה מכסות את המשכורת של הטכנאי ואפילו מכניסות
רווח", אומר אחד הטכנאים ברשת ב'. אותו מנהל בכיר ברדיו מסביר ש"ההתייעלות
המתוכננת בקול ישראל (כל שמונה רשתות הרדיו של רשות השידור; נ"א) יכולה
לחסוך בערך שלושה אחוזים מסך הגירעון של רשות השידור, סכום קטן יחסית
למה שהיחידות האחרות של רשות השידור - הטלוויזיה והמנהלה - יכולות לחסוך
אם יתייעלו. לכן ההחלטה הזו של הוועד המנהל היא החלטה תמוהה. לא כך
נצא מהגירעון, כך נעשה חור בשידור. ידוע שתוכניות ממחשב מורידות רייטינג,
לכן אני מעריך שהנזק שייגרם להכנסה מפרסומות בגלל ירידת הרייטינג יכול
להגיע לעשרה עד 20 מיליון שקל בשנה. כך שגם אם ההנהלה רוצה להסתכל על
כל דבר דרך החור של הגרוש, פה הם טועים. הם עומדים להפסיד כסף, לא להרוויח".
משל (2). כדי להבהיר את הנקודה, אחד מעובדי רשות השידור בוחר במשל:
"נניח שיש לך מאפייה שבאחד מקווי הייצור שלה את מכינה לחם שחור ובקו
השני לחם לבן. נניח שהלחם השחור מרוויח 100 אלף שקל בשנה, ואילו הלחם
הלבן מפסיד 100 שקל בשנה. איזה מקווי הייצור היית סוגרת כדי לייעל את
המאפייה שלך? אז לנו יש טלוויזיה שמפסידה ורדיו שמרוויח, ומשום מה ההנהלה
חושבת שזה אותו הדבר".
עובד אחר מכתיב את כותרת המשנה של הכתבה: "את יכולה לכתוב בכותרת שעובדים
בקול ישראל מאשימים את ההנהלה בכישלון ובניסיון להרוס את קול ישראל,
המקום היחיד שמרוויח כסף ברשות השידור".
עוד עובד מבקש להעביר את המסר הבא: "העובדים ברדיו מאמינים שגם אם רשות
השידור תיסגר לחלוטין, קול ישראל ימשיך לעבוד. אנחנו מוכנים לעבוד גם
בחינם, כי אנחנו מאמינים בחשיבות העצומה של שידור רדיו ציבורי".
יש כמובן גם התבטאויות קשות נגד ההנהלה ("מחלקים תפקידים למקורבים,
מביאים יועצים לא ברורים"; "לא עיתונאים, לא מבינים בעיתונות, מינויים
פוליטיים, העובדים בזים להם"), אבל אם כדאי להקשיב למשהו, זה דווקא
לטענה הבאה: "הרדיו בלילה נועד בעיקר לנהגים בדרכים ולאנשים בודדים
בבתים, נהגים שמפחדים להירדם על הכביש ואנשים בודדים שרוצים לשמוע בנאדם
שמדבר. זה כל היופי ברדיו - המגע האישי בין השדרן למאזינים. ההנהלה
מורכבת מחבורה של פקידים חסרי ניסיון ברדיו, ולכן הם חושבים שזה לא
משנה אם בנאדם ישדר או מחשב. אנחנו יודעים שזה עולם ומלואו".
צעדי חירום. מובן שלכל בעיה יש גם תגובה: "שידורי הלילה של קול ישראל
עוברים שינוי כחלק מצעדי החירום הנובעים מהגירעון הגדול שבו מצויה רשות
השידור. עם זאת, ועדת הרדיו של מליאת רשות השידור תבחן אפשרות לשדר
את אותן תוכניות בשעות אחרות ובאופן שונה על מנת לאפשר את שידורן" (לינדה
בר, דוברת רשות השידור).