חלומות של אתמול

לכאורה, הסיפור פשוט. חלוץ זר ששיחק עונה אחת עוזב בשביל לפנות מקום
לחלוץ זר טוב יותר. לא סתם טוב יותר, מלך שערי הליגה. לאוהד של קבוצה,
כל קבוצה, אין פה הרבה מה להתלבט, או להצטער. להפך. אבל כשביום שני
החנה פאביו ג'וניור את הרכב השכור שיחזיר בעוד כמה ימים במגרש החניה
במתחם חודורוב, המתינו עשרות אוהדים באחר צהריים דביק וחם רק כדי לומר
לו תודה ולהיפרד בהענקת צעיף אדום ותמונה ממוסגרת - מחווה ספונטנית
שהתארגנה בן ערב, כשנודע על שחרורו לטובת סמואל יבואה מהפועל כפר סבא.
מחווה לא שגרתית אפילו לקהל של הפועל, שמצליח להיקשר לשחקניו בקלות,
אולי בקלות מדי. נכון, גם הם יודעים שההחלטה היא נכונה, אבל לא בגלל
זה הם הגיעו. בג'וניור היה משהו אחר. הוא לבטח לא היה החלוץ או השחקן
הזר הטוב ביותר בהפועל בשנים האחרונות, אך ללא ספק היה המושמץ שבהם,
ולא בצדק. בתקשורת נהנו ללעוג לו ממשחקו הראשון, לזלזל בכמה משחקים
בנבחרת ברזיל ובעברו הקצר ברומא ובבוכום, להצביע על הגמלוניות והאיטיות,
לסמן אותו כבדיחה. הוא לא זכה ולו פעם אחת לניתוח מקצועי של החזקת הכדור
הטובה או להכרה באינטליגנציית המשחק הגבוהה שאיפיינה כל תנועה והחלטה
שלו על המגרש. קל להדביק תוויות לשחקנים זרים בשפה שהם לא מבינים. שכחו
שאת הגולים החשובים ביותר של הקבוצה בעונה החולפת הוא זה שכבש. אמנם
גולים סיזיפיים וחסרי יופי שהובקעו כולם מתוך רחבת החמש, אבל כאלה שהשאירו
את הפועל בליגה. הוא רצה לעזוב חזרה לברזיל באמצע העונה, אך שוכנע להישאר.
ראה שחקנים צעירים עולים לפניו, ושתק. כנראה זו השפה, לבטח זה האופי.
מתישהו דברים השתפרו. הביטחון חזר, השערים הגיעו, האמון מצד הצוות המקצועי
נבנה מחדש. הוא היה הראשון לחתום על חוזה חדש ומקוצץ בהפועל האחרת של
לפני שבועיים, זו שנטוו סביבה תסריטי אימה ונאלצה להסתפק במה שיש. הוא
היה הראשון להיחתך מהפועל החדשה של השבוע האחרון, זו שלפתע קיבלה מחדש
את היכולות לרכוש שחקנים שהמאמן רוצה באמת. ביום שני זכה ג'וניור לחיבוקים
אחרונים מהאוהדים. הוא לא דיבר הרבה. כנראה זו השפה, לבטח זו ההתרגשות.
ואז, בדיוק כשאתה מתאמץ לברר מה ייחד אותו לפני שהוא יהפוך לזיכרון
רחוק, אתה רואה אותו עומד מובך במגרש חניה בין האוהדים ומבין שפאביו
ג'וניור היה פשוט האנטי גיבור המושלם.
* * *דאגלס דה-סילבה, סמואל יבואה, אביחי ידין, בן לוז. חלקם (או כולם) ישחקו
בהפועל תל אביב בעונה הבאה. על פניו, ניתן למתוח קו מקביל בין רכישת
יוצאי הפועל כפר סבא היורדת לבין הרכש שהובא מבני יהודה בקיץ הקודם,
שקרס (למעט אניימה) עם הקבוצה שנבנתה כבר בתחילת העונה. אבל זה אינו
המקרה. הפועל כפר סבא היתה בחלקים גדולים של העונה קבוצה לא רעה, אפילו
טובה, ואלה היו השחקנים המובילים שלה. אך ברכש הזה יש משהו נוסף, מעבר
לציפיות לשיפור הקבוצה. לאורך כל החודש האחרון נרמסה במהירות תדמיתה
של הפועל עד כדי כך שהוצגה כקבוצה קטנה וענייה. אולי, רק אולי, היה
נוח להציג אותה ככזו לצורך העברת בעלות מהירה, אך למועדון נגרם נזק
תדמיתי. לכן מה שאנו רואים בימים האחרונים זה את הפועל בונה את כוח
ההרתעה שלה מחדש. שבוע אחד בלבד תחת ההנהלה החדשה-ישנה הספיק לה כדי
לשלוף תוכניות מגירה ולהסתער על שוק הישראלים המאוד מצומצם שנותר אחרי
בית"ר, תוך שהיא מסמנת למכבי ולחיפה שהיא עדיין פה והיא מכוונת לאותן
מטרות כמוהן. עכשיו תביאו את טועמה. *