עשה את השבועהסמל חוזר

{\"
לכאורה, רק ציור. איש, מגל ופטיש. לא משהו יוצא דופן. לא משהו שאמור
להקפיץ לך את הלב ולעשות לך נעים בבטן, לתת לך מין תחושה טובה כזו של
סיפוק. האמת, לא נראה שהרבה יבינו. הם לא רואים עוול או עיוות בכך ששם
החברה של בעלי המועדון יהיה חלק ממנו, מה שלא קיים בשום מקום אחר. אז
עכשיו, לך תסביר להם למה חייכת כששמעת שהוא חוזר, ונזכרת בפעם הראשונה
שראית אותו. למה כבר שנים לא חיכית ככה כדי לראות את התלבושת החדשה
שאיתה תשחק הקבוצה בעונה הבאה. לך תסביר שאתה אשכרה מתכוון לקנות חולצה
כזו לעצמך.
אבל הסמל הזה הוא יותר מכך. הוא מספר את סיפורה של הפועל בעשור האחרון.
כשהגיעה רביעיית הרוכשים ב-1997, נראה היה שהפועל יוצאת מחושך לאור
ומעבדות לחירות. היא מותגה מחדש כמועדון נוצץ ונקי, וסמל אימפריית הפלסטיק
העולמית הוטבע במרכזו של הסמל, למרות שהיה מדובר בלוגו שצבוע בכחול-צהוב.
אבל עם השנים הפועל הפכה להיות לא נוצצת ולא נקייה, ורק הלוגו של כתר
נשאר שם, להזכיר את הפאתטיות ואת האבסורד הגדול בעובדה שבעל הבית לא
ממש מתעניין במה שקורה בקבוצה שלו. שלנו.
עכשיו כתר הלכה, והוא חוזר. לכאורה, רק ציור. איש, מגל ופטיש. וזהו.
מרגש.
{\"הרסה את השבועשחר פאר
מחזה סהרורי
המשחק של שחר פאר ביום שבת מול סאפינה היה אחד המחזות הסהרוריים של
התקופה האחרונה. אנשים כתבו שמדובר במשחק הרואי, שתי נמרות שנלחמו עד
טיפת הזיעה האחרונה, ששחר פאר חוזרת לעצמה, שמדובר בהישג גדול ועוד
מגוון קלישאות רומנטיות מוזרות.
יכול להיות שהם צודקים, אבל מנקודת הראות שלי מה שהיה באותו אחר צהריים
הזוי בלונדון, זה אחד ממשחקי הטניס הגרועים של התקופה האחרונה. שתי
שחקניות בלי ביטחון שמשחקות על דשא כאילו היה זה חמר, מפחדות לעלות
לרשת, מוותרות על ניסיונות לווינרים, מרבות בשגיאות לא מחויבות ובאופן
כללי מהנות מאוד את הקהל כי גם פריק שואו הוא בסופו של דבר שואו.
הסיום, שהיה גרוטסקי במיוחד, איפיין את המשחק כולו: שחקנית אחת לא מסוגלת
לדרוך על הרגל, לא מסוגלת להגיש סרב, לא מסוגלת לזוז על המגרש; שחקנית
שנייה לא מסוגלת לנצל את זה. זאת היתה עוד הוכחה שאיכות היא קריטריון
די זניח - אם יש לך רצון, מוטיבציה, סיבולת ויריב עם רגל אחת, אתה יכול
להצליח בחיים.