ג'ורג' קרלין J לשייף את הגזר J שני

{\"
{\"
הקומיקאי האמריקני הגדול, ג'ורג' קרלין, הלך לעולמו (הוא היה מעדיף
את המונח "התפגר") לפני כעשרה ימים. קרלין שינה את פני הקומדיה בארצות
הברית, לצד קומיקאים כמו לני ברוס וריצ'רד פריור, כשהפך את הסטנד-אפ
מתחום של בדיחות וחיקויים לא מזיקים לשדה של סאטירה חברתית ופוליטית.
האיש, שאף נכנס לכלא כמה פעמים בגלל מערכון שלו על שבע המילים שאסור
לומר בטלוויזיה האמריקנית (שעליהן כמובן חזר במערכון בכל צורה ואופן
אפשריים, שווה לחפש ביוטיוב), אהב במיוחד להתנגח בממסד האמריקני ולחשוף
את מנגנוני השליטה שלו.
השבוע, אחרי קריאת מאמר של איציק ספורטא בנושא באתר העוקץ, תהיתי מה
היה אומר האיש שהכריז פעם ש"בגדול, השפה היא כלי להסתרת האמת" על הרטוריקה
סביב עסקת השבויים. רטוריקה שבאה לכסות על המציאות שלפתע נהייתה כה
גלויה סביב אירוע טרגי שכזה - האדישות המובנית של המוסד הנקרא "מדינה"
לחיי אדם. חשבתי לכתוב משהו כאילו מפיו. הרי האיש כאמור התפגר, וכבר
לא יוכל לתבוע אותי. בסופו של דבר החלטתי להביא מדבריו שלו. אחרי הכל,
זה מה שהוא הכי אהב - לדבר.
הטקסט הבא הוא מתוך אחד הקטעים המפורסמים שלו - מערכון שבו הוא מפרק
את מקור הסמכות הגדול מכולם, עשרת הדיברות, ומצמצם אותו כאילו היה רוטב,
לשניים בלבד.
"הנה הבעיה שלי עם עשרת הדיברות - למה יש בדיוק עשרה?... למה לא תשעה
או 11? אני אגיד לכם למה. כי עשר נשמע רשמי. עשר נשמע חשוב! זה הבסיס
לשיטה העשרונית, זה עשור, זה מספר מספק מבחינה פסיכולוגית (עשרת הגדולים,
עשרת המבוקשים, עשרת הלבושים היטב). אז ההחלטה על עשרת הדיברות היתה
בעצם החלטה שיווקית!
אני אראה לכם עכשיו איך ניתן לצמצם את מספר הדיברות ולהגיע לרשימה יותר
מעשית והגיונית. אני הולך לפי הגרסה הקתולית כי זה מה שלימדו אותי כשהייתי
ילד. בואו נתחיל משלושת הראשונים:
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא. זכור
את יום השבת לקודשו. ישר על ההתחלה, שלושת הראשונים הם בולשיט טהור.
"יום השבת? שם האלוהים? אלוהים אחרים?".
שפה מבהילה! מעוצבת כדי להפחיד ולשלוט באנשים פרימיטיביים. אמונות תפלות
שטותיות שכאלו לא נוגעות בשום צורה לחייהם של בני אנוש אינטליגנטים
ותרבותיים במאה ה-21. אז כבר ירדנו לשבעה. הלאה.
כבד את אביך ואת אמך. צייתנות. כבוד לסמכות. רק עוד שם לשליטה באנשים.
האמת היא שצייתנות וכבוד לא צריכים להיות אוטומטיים. הם צריכים להיות
מושגים בזכות, ולהתבסס על הביצועים של ההורה. יש הורים שמגיע להם כבוד,
לרובם לא מגיע. נקודה. ירדנו לשישה.
עכשיו, בשם ההיגיון, דבר שהדת מרגישה מאוד לא בנוח איתו, נקפוץ קצת
על פני הרשימה.
לא תגנוב. לא תענה ברעך עד שקר. לגנוב ולשקר. למעשה שניהם אוסרים על
אותו סוג התנהגות - חוסר יושר. אז בעצם לא צריך שניים. אפשר לשלב אותם
ולקרוא לזה: "לא תנהג בחוסר יושר." ופתאום ירדנו לחמישה.
ואם אנחנו כבר בשילובים, יש לי עוד שניים שהולכים ביחד:
לא תנאף.לא תחמוד את אשת רעך. שוב. שני אלו אוסרים על אותו סוג התנהגות.
במקרה הזה חוסר נאמנות בנישואים. ההבדל הוא ש"לא תחמוד" מתרחש בתודעה.
אבל אני לא חושב שצריך להוציא את הפנטוזים על אשתו של מישהו אחר מחוץ
לחוק. על מה אמור בחור לחשוב בזמן שהוא משייף את הגזר שלו? עם זאת,
נאמנות בנישואים זה רעיון טוב, אז נשמור את זה ונקרא לזה "לא תבגוד".
והופ ירדנו לארבעה.
בעצם, כשחושבים על זה, חוסר יושר וחוסר נאמנות הם בעצם חלקים של אותו
ערך. למען האמת אפשר לשלב את שניהם בשפה פשוטה וחיובית ולקרוא לכל העסק:
"תמיד תהיה ישר ונאמן". והנה הגענו לשלושה.
לא תחמוד בית רעך... וכל אשר לרעך. זה פשוט טיפשי. לחמוד את הדברים
של רעך - זה מה שמניע את הכלכלה. השכן שלך קונה ויברטור שמנגן את "עומדות
רגלינו בשערייך", ואתה מיד רוצה אחד כזה גם. החמדנות יוצרת מקומות עבודה,
אז תעזבו אותה בשקט. אז מעיפים את החמדנות ונשארים עם שניים. ההוא הגדול
על נאמנות ויושר, וההוא שעוד לא דיברנו עליו.
לא תרצח. רצח. אבל כשחושבים על זה, לדת לא היתה אף פעם בעיה גדולה עם
רצח. יותר אנשים נרצחו בשם האל מאשר בגלל כל סיבה אחרת. רק תביטו על
צפון אירלנד, קשמיר, האינקוויזיציה, מסעות הצלב ומגדלי התאומים, ותבינו
עד כמה החבר'ה הדתיים באמת לוקחים ברצינות את - לא תרצח. ככל שהם יותר
אדוקים כך הם רואים את הרצח כפתוח יותר לדיון. זה תלוי במי רוצח ומי
נרצח. אז כשלוקחים בחשבון את כל זה אני נותן לכם את הרשימה המעודכנת
של שני הדיברות.
תמיד תהיה ישר ונאמן לזה או לזו שפותחים בשבילך את הרגליים.
ו... תשתדל ממש ממש לא לרצוח אף אחד, אלא כמובן אם הוא מתפלל לאיש בלתי
נראה אחר משלך.
זה כל מה שצריך. משה היה יכול להוריד את זה מהגבעה בכיס המזוין שלו,
ואז גם לא היה אכפת לי מהאנשים האלה באלבאמה שמדביקים את זה על הקיר
בבית המשפט, כל עוד הם היו מוסיפים את הדיבר הבא - שמור את הדת שלך
לעצמך".
עוד קצת ג'ורג' קרלין.