התמונה הגדולהאל נא תעקור נטוע

כאן במערכת אנחנו אוהבים סרטים ישראליים. בטח כשנטע גרטי משחקת בהם.
קצת פחות אחרי שהיא התחתנה. אבל עדיין, זו נטע גרטי. מוכשרת, יפה ושחקנית
לא רעה בכלל. בכל מקרה, השבוע עולה העיבוד הקולנועי לרב המכר המטורף
של הסופרת הישראלית המצליחה בעולם, צרויה שלו, "חיי אהבה", בכיכובה
של נטע. לכו תראו.
משהו
במה מותר נרקומן מוזיקה משאר בני האדם? בחתימות הזיכרון על הוורידים
שלו, זכר לפצעי דקירה באזורים שלא דימיינת שיש בהם ורידים. פצע מופלא
אחד נמצא בשנת 2003. מינימל קומפקט עמדו לסיים את ביצועם ל"{ ,"My Will@\{\ שבו
מלכה שפיגל שוברת את הזעם הקודר של סמי בירנבך ושרה בקריעה "הרצון שלי
חזק ממני".
משהו משהו
באותה שנייה רק ברי סחרוף ליווה אותה עם הגיטרה, והיא עמדה שם, יד אחת
על הבס ואחת על האוזן, ושרה את השורה הזו שוב ושוב, עד שהעור הופשט.
חמש שנים של קריז עומדות להישבר השבוע, מינימל קומפקט חוזרת לארבע הופעות
בזאפה, וריד נוסף של הזיכרון עומד להתפקע.
עוד משהו
מלכת הזמר נורית גלרון הוציאה סינגל חדש ומצוין, "עייפתי", עם מילים
מאת נתן זך ולחן של אילן גינצבורג. מי שפשוט לא יכול לחכות לאלבום המלא
וחייב את מנת הגלרון שלו, יכול לראות אותה בתוכנית "רביעיית רן".

{\"אלטע זאכןמאוסף דוד טרטקובר
קוגלגר - מסבים כדוריים שהיו משמשים כגלגלים לעגלות קטנות מאולתרות
מארגזי ירקות של תנובה. לתוך עגלה כזאת היה נכנס ילד, ילד שני היה דוחף
אותו מאחור והעגלה היתה משתקשקת לה במהירות בין רגלי העוברים והשבים
המבוהלים. המילה שימשה גם במשפט ההתרסה הידוע, שבא לבטא שלילה מוחלטת
כגון: אם בגין יהיה פעם ראש ממשלה - אז אני קוגלגר" (ציטוט מ"איפה היינו
ומה עשינו").
הפטנט הקלאסי ביותר בשיח הישראלי הוא קודם כל לשלול ולפסול בצורה גורפת
שאינה משאירה מקום לדיון, מה שנקרא, חוסר יושר אינטלקטואלי. ורק אחר
כך, בדיעבד, מסתבר שדווקא אותם דברים שפסלת על הסף התבררו כנכונים,
ואז אתה "אוכל את הכובע", הופך להיות "קוגלגר"/"פורפרה" וכיוב'. "שיהודי
ירצח ראש ממשלה בארץ?! מה פתאום?! אין סיכוי". "ביבי בחיים לא ייבחר
להיות ראש ממשלה, לא הייתי בוחר אותו להיות ראש ועד ההורים".
"באמריקה הם בחיים לא יבחרו באשה בתור נשיאה, הם יותר מדי שוביניסטים,
ומה שבטוח לא בנשיא שחור". "מה'תה אומר? בכושי?! אין סיכוי!". על מה
מתערבים?