מזימות בינלאומיות

שבתי ללוס אנג'לס. כעת לא אוכל להמשיך לצפות לשיבה ללוס אנג'לס. אתמול
ציפו לי השיבה ללוס אנג'לס, הקרחת והמוות, והיום נשארו רק המוות והקרחת.
פחדתי שחרדות מפני הזקנה יסתערו על רוחי המשועממת כשאסיים לפרוק את
חפצי, אך למרבה המזל מזוודתי לא הגיעה. עתה, במקום לכסוס ציפורניים
ולבכות על חלוף הזמן, אוכל לחכות בציפייה לצלצול מנציג אמריקן איירליינס
שיאמר לי "מזוודתך בידינו". הוא ודאי יתנצל על כל אי הנוחות וירצה להמשיך
הלאה עם חייו, אך אני תחקירן יסודי וסקרן שחונך בחיל האוויר. אני מעוניין
לגדול ולהתפתח עם כל טעות. אני רוצה שהתשובות לתעלומות הקטנות וחסרות
החשיבות של החיים יציתו את דמיוני ויחדדו את ההיגיון והניסיון שלי.
"איך מצאתם אותה בסוף?", אשאל. "אדוני, באמת שאני לא יודע. התלונה שלך
מופיעה לי במחשב והמספר במחשב זהה למספר שעל המזוודה". "הגיעו עוד טיסות
מניו יורק מלבד טיסתי וזו שבאה אחריה? נשארתי שעתיים בשדה כי הייתי
משוכנע שמזוודתי תועלה על הטיסה הבאה, אך היא לא היתה שם". "למען האמת,
לא, אדוני. העובדת שטיפלה בך אתמול נמצאת לידי והיא אומרת שהמזוודה
הגיעה עם הטיסה שלך. היא אומרת שכשניגשת אליה היא ליוותה אותך לקרוסלה,
אבל כשהמזוודה חלפה על פני שניכם, לא זיהית אותה. היא הציעה לך להפוך
את המזוודה כי ציינת שהיתה כחולה ולא היו עוד מזוודות כחולות מלבדה,
אך סירבת להפוך אותה. לאחר שעזבת, היא סובבה את המזוודה הכחולה רק ליתר
ביטחון, וראה זה פלא - שמך היה רשום על צדה השני. על כל פנים, המזוודה
תישלח לביתך עוד שעה". "אני כל כך מתנצל". "זה בסדר גמור, אנחנו מבינים
אותך לגמרי. כולנו לפעמים רוצים משהו לצפות לו או שליח שיופיע בדלת
עם מזוודה מלאה בגדים. יש סכנה שתאבד את עצמך לדעת מרוב בדידות אחרי
שתקבל את המשלוח? אולי כדאי שנקרא למשטרה". מה אפשר לומר? אמריקה.