פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אוריבה לחופש נולד, בדרכי מלחמה בלבד

      ארגון הגרילה FARC הפך מסמן שמאלני לסוחר בסמים, והוא הסיבה לפופולריות של נשיא קולומביה אוריבה, ששיחרר הלילה את בטנקור

      אוריבה לחופש נולד, בדרכי מלחמה בלבד

      (צילום: רויטרס, עריכת וידאו: יאיר דניאל)

      רבים בעולם טפחו לעצמם על השכם לאחר מבצע החילוץ הנועז של צבא קולומביה, שנמשך 22 דקות בלבד, והוביל לשיחרר המועמדת לשעבר לנשיאות קולומביה אינגריד בטנקור ו-14 בני ערובה אחרים, כולל שלושה אזרחים אמריקאים. אולם איש לא היה זכאי לטפיחה מלאה יותר מנשיא קולומביה אלווארו אוריבה.

      בטנקור נחטפה על ידי ארגון הגרילה FARC (הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה) בשנת 2002, ונראתה בפעם האחרונה בסרט וידאו שפרסם הארגון בסוף השנה שעברה, כשהיא חולה ומדוכאת. כל בני הערובה ששוחררו היו בקו הבריאות, על אף שהוחזקו בתנאים קשים במיוחד. בטנקור, בת 46, הפכה לסמל לסבלם של בני ערובה. בשל אזרחותה הכפולה, צרפתית וקולומביאנית, משך סבלה של בטנקור תשומת לב מרחבי העולם.

      אוריבה, שאביו נרצח על ידי FARC, שמגדיר עצמו כבעל אידיאולוגיה לניניסטית-מרקסיסטית, סירב לתנאים שהציב לשחרור בני הערובה, ונשבע בו לחסל את הארגון, שהוקם בסוף שנות ה-40 ותחילת ה-50. הייתה זו התקופה שנודעה כ"האלימות", לאחר הירצחו של המנהיג הליברלי הפופולרי חורחה אלסר גילטן, תקופה שגבתה חייהם של כ-200 אלף איש.

      המפלגה הליברלית החרימה את הבחירות ב-1950, מהלך שהעניק את הניצחון למפלגה השמרנית השלטת, ובסופו של דבר הוביל להפיכה צבאית, שניסתה לסיים את המשבר בדרכי שלום. אולם לוחמי גרילה ליברלים וקומוניסטים סירבו להניח את נשקם, ופתחו במאבק ארוך שנים כנגד הממשלה הקולומביאנית לדורותיה.

      משפחות בני הערובה שנאו את הנשיא

      בשנות ה-90 הפך ה-FARC מארגון גרילה לצבא מורד, עם דרגות משלו, חוקים צבאיים ונשקים משלו, במטרה להפוך את הגדרתו ל"צבא אלים", שלפי אמנת ז'נבה מעניק לו מעמד בינלאומי שונה מזה של ארגון טרור, ההגדרה המשפטית שהעניקה לו ממשלת קולומביה, כמו גם ממשלות קנדה והאיחוד האירופי.

      כמה שנים מאוחר יותר החל הארגון להיות מעורב יותר ויותר בסחר בסמים. בין אם דרך מיסוי של הגידולים שבאזורים שבשליטתו, שמונים כ-15 אחוזים משטח המדינה, רובו בג'ונגלים בדרום מערב קולומביה, ובין אם בסחר ישיר. בשנים האחרונות אף התהדק שיתוף הפעולה עם קרטלי סמים אחרים בדרום אמריקה.

      בעבר כלל הארגון 17 אלף חיילים שהיו יכולים לתקוף ערים ולחטוף אזרחים ללא הפרעה. באמצעות פעולתו התקיפה של הנשיא אוריבה, היום כולל הארגון 9,000 פעילים בלבד, ונמצא בשטחים מבודדים. בשנה החולפת איבד הארגון שלושה ממנהיגיו הבכירים ביותר.

      אולם נדמה כי המכה האחרונה שחטף הארגון היא הקשה ביותר. הצבא הקולומביאני הוביל את לוחמי הגרילה להאמין כי חייליו הינם פעילים בארגון לא ממשלתי פיקטיבי, שהיה אמור להטיס את החטופים במסוקים לפגישה עם ראש ארגון FARC, אלפונסו קאנו. משם הדרך לשחרור הייתה קצרה.

      "נוכחותה של אינגריד בטנקור בשבי של ה-FARC החזיקה את הארגון בזירה הפוליטית הבינלאומית", אמר היום מומחה צרפתי לעיתון "לה מונד". מכאן המסקנה של מפקד הצבא הקולומביאני הגנרל פרדי פאדייה, כי מדובר ב"מכת מוות ל-FARC".

      עמידתו של אוריבה הייתה איתנה ובלתי מתפשרת, למרות הלחץ העצום שהפעילו עליו משפחות בני הערובה. לרבות משפחתה של בטנקור, שלפי ראייתם ראה אוריבה חשיבות גדולה יותר לניצחונות צבאיים מאשר לחיי אדם. אמה של בטנקור אף צוטטה כי הטיחה בנשיא שהינה "סומכת יותר על ה-FARC מאשר עליך", ובהזדמנות אחרת צעקה לעברו, "אני שונאת אותך".

      כוחו של אוריבה נבע מהפופולריות העצומה של המדיניות הלוחמנית של אוריבה כלפי ה-FARC, וזה היה, לדעת פוליטיקאים קולומביאנים רבים, הסיבה היחידה לכך שאוריבה נבחר לנשיאות ב-2004.

      מי ידאג לחטופים האחרים?

      הלחימה הבלתי פוסקת ב-FARC התאפשרה, בין היתר, למימון המסיבי של ארה"ב, שחימש את צבא קולומביה בכלי נשק חדישים שהעניקו לו ארגון אסטרטגי. הכספים גם איפשרו לאוריבה לתקוע טריזים בתוך הארגון. אחד ממנהיגי הארגון, איבן ריוס, נורה על ידי אחד משומרי ראשו, שגם כרת את ידו של מפקדו כהוכחה לחיסול, והסגיר את עצמו לרשויות. שם קיבל את הפרס הגדול שהונח על ראשו של ריוס. המסר לארגונים הועבר - עידן האידיאולוגיה, שפס מן העולם ברגע שנכנס הסחר בסמים, איננו קיים עוד.

      אולם גם כיום משפחתה של בטנקור, שעשויה לנסות לרכב על גל הפופולריות המחודשת שלה כדי להיכנס למשכן הנשיאות, מסרבת להעניק לאוריבה את הקרדיט שרבים כל כך נותנים לו. עשרות בני ערובה אחרים עודם מוחזקים בג'ונגלים העבותים של קולומביה. "מבלי להוריד מחלקו של אוריבה, הוא דחה את המבצע שוב ושוב, ובסופו של דבר הוציא אותו אל הפועל בעיקר בגלל הלחץ הבינלאומי".

      משפחתה של אחת מבני הערובה שנותרו מאחור מחזיקה בדעה דומה. "אילו אלווארו אוריבה היה מנהל מו"מ הומינטרי, אולי כל בני הערובה היו משוחררים", מסרה בהודעה רשמית. "עכשיו שאינגריד בטנקור שוחררה, מי בעולם הזה ידאג לאחרים?"