וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קרנית וסמדר, הגיבורות האמיתיות

אורי טננבוים

3.7.2008 / 15:04

בין הזיגזג של ההנהגה לקריאות לביטול העסקה, בלטו השבוע שתי נשים אמיצות ואצילות: קרנית גולדווסר וסמדר הרן. כדאי ללמוד מהן

תשלובת של רגשות וקולות ליוותה אותנו השבוע, עת אישרה הממשלה את עסקת החילופין עם חיזבאללה, במסגרתה יוחזרו לישראל החיילים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר בתמורה לשחרור הרוצח הלבנוני סמיר קונטאר ואחרים. בין ההזדהות עם משפחות החטופים לתסכול ממהלכי הצמרת המדינית-ביטחונית, בין הכאב לזעם ובין המחאות השונות לקולות הצורמים שהשמיעו לשעברים למיניהם, בלטו באומץ לבן, בתבונתן ובאצילותן שתי נשים יוצאות דופן: קרנית גולדווסר וסמדר הרן. כשכבר נדמה היה שאין לנו במי לשים את מבטחנו ושהכל הוכתם במניפולציות ובשיקולים בעייתיים, הוכיחו לנו קרנית - רעייתו של אהוד (אודי) - וסמדר, שמשפחתה נרצחה בידי קונטאר לפני 29 שנה, שהעוצמה האנושית לא פסה ממקומותינו ושעוד נותרו כאן גיבורים של ממש, או ליתר דיוק גיבורות.

"אין לי מונופול, לא על הכאב ולא על הסבל", אמרה סמדר הרן לאחר שהממשלה הצביעה בעד שחרור האיש שרצח את בעלה דני ורוצץ את הגולגולת של בתה עינת, שהיתה אז רק בת 4, בחוף הים בנהריה. "את משא הכאב והגעגועים לאהוביי, שנלקחו ממני באכזריות, אני אשא כל חיי", הוסיפה, "אך לצד זה איני שוכחת את סבלן של משפחות גולדווסר, רגב ארד ושליט, ואת החוב המוסרי שאני חשה לכל אלה". לפני ההצבעה המכרעת בממשלה היא אף שלחה לשרים מכתב, ובו הפצירה בהם לא להתחשב במצוקתה האישית ולחתוך את גורלו של קונטאר "לפי מיטב האינטרסים וטובת המדינה בהווה ובעתיד". "סמיר קונטאר אינו, ומעולם לא היה, אסיר פרטי שלי", הסבירה, "הוא אסיר של מדינת ישראל".

לא נותר אלא להצטמרר ולהשתאות למקרא או למשמע המלים הנחרצות האלה. כמה מאיתנו, לו נקלעו חלילה למצב דומה, היו מצליחים לגייס תעצומות נפש כה רבות ומתרוממים מעל הרצון האנושי המובן לראות את מי שפגע ביקירינו נרקב בכלא עד יומו האחרון? כמה מאיתנו היו מצליחים לשמור על איפוק ומרחק מהסחר הציני של נסראללה ומה"משחק" האכזרי שנלווה לו, בניצוחם של התקשורת ומספר פוליטיקאים? הרי בשנים האחרונות קיבלה הרן עשרות פניות מעיתונאים, שניסו לשכנע אותה להתראיין ולפתוח באופן פומבי את סגור לבה, אך ברוב המקרים היא סירבה. "החלטתי לא לדבר כדי לא לשחק לידיו של נסראללה, שמשתמש בקורבנות כדי ליצור מריבה", הבהירה השבוע. "לא הייתי מוכנה שישתמשו בי". עם זאת, הוסיפה, היא בחרה לשגר מכתב לשרים ולכנס מסיבת עיתונאים אחרי אישור העסקה על מנת שאיש לא ידבר בשמה, כדי שלא ייחסו לשתיקתה המתמשכת משמעות מוטעית.

הנפש קרועה, הלב שלם

כמו רבים מאיתנו, גם סמדר הרן מבינה שקלושים הסיכויים שרגב וגולדווסר עודם בחיים, אך בניגוד לחלקנו היא גם מבינה שהחילופין עם חיזבאללה אינם "רק" עסקה להשבת גופות החטופים, אלא קודם כל עסקה לשחרור החיים, לשחרור בני המשפחות, ובראשם קרנית גולדווסר שעדיין נשואה לאודי. "שקלתי את הדברים זמן ממושך", כתבה הרן לשרי הממשלה, "וגם אם קשה לי הדבר, לא אצא נגד כל החלטה שתהיה כאן היום. גם אם נפשי תיקרע, ואכן היא קרועה, לבי שלם". לבה של הרן שלם, משום שהיא מבינה שגם אם נפשה של קרנית תיקרע כשתיאלץ לראות את בעלה בארון, לבה יוכל להיות שלם. זאת משום שהיא תדע שעשתה כל שביכולתה, ואף למעלה מכך, כדי להחזיר את אודי הביתה.

"הבטחתי פעם לאודי שאוריד בשבילו את הירח", סיפרה קרנית לאחר שאודי נחטף, "וזה מה שאני מתכוונת לעשות כדי לשחררו". שנתיים אחרי, ניתן לומר שלמעט הורדת הירח, אין כמעט דבר שהיא לא עשתה למען אודי. היא עברה ממדינה למדינה, כיתתה רגליה בין נשיאים, ראשי ממשלות, דיפלומטים ואנשי ביון, השתתפה בעשרות אירועים, גוללה את סיפורה, שיכנעה, זעקה וגם לחשה. את הכל היא עשתה בנחישות ובהתמדה, בתבונה וברגישות, ללא שמץ של התלהמות או היסטריה. היא החליטה שאיש לא יצליח לשבור אותה עד להשגת המטרה שהציבה לעצמה ולא הרפתה. במקביל, היא גם הצליחה לסיים בהצטיינות את לימודי התואר השני שלה בהנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון.

במהלך כל התקופה לא חסרו תהומות, שבקלות ניתן היה ליפול אליהן – לא רק תהומות מעשה ידי נסראללה, אלא גם תוצרת כחול לבן. החל מדברי ראש הממשלה אהוד אולמרט בפני תלמידי תיכון, לאחר מלחמת לבנון השנייה, כי אין זה ריאלי לצפות ממנו "להקדים את שובם של שני אנשים, שאם הם בחיים, אז מבחינתם זה לשבת עוד קצת בשבי או פחות קצת בשבי"; וכלה בפרסומים אחרי שכבר נרקמה העסקה עם חיזבאללה, לפיהם כלל לא בטוח שהוא יביא אותה להצבעת הממשלה, וגם אם תהיה הצבעה, ספק אם הוא יצביע בעד. פתאום גילתה קרנית שאולמרט מתלבט. היא חשבה שזה לגיטימי להתלבט, היא רק לא הבינה למה הוא נזכר לעשות זאת רק אחרי שנתיים של מגעים עם חיזבאללה, שהתקיימו באישורו ובעידודו, אחרי שכבר נתן לעופר דקל אור ירוק להעלות את ההצעות שהעלה ולהגיע לסיכומים שאליהם הגיע. אולי היא גם תהתה, איך אדם שהחליט לצאת למלחמה כמעט ללא לבטים, מתלבט ומתייסר דווקא ברגעים המכריעים, כשניתן להחזיר את אודי הביתה.

ולמרות הכל, היא לא נפלה לתהומות הללו ולא נשברה. היא רתחה אמנם מזעם, אך סירבה להפוך לעוד סמל בפנתיאון הלאומי ונלחמה עד הרגע האחרון, עד לאישור עסקת החליפין. כשאולמרט זיגזג, כשבכירי מערכת הביטחון התנצחו ביניהם וכשהרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון נתן להבין שאפשר מבחינתו להקריב שבוי (אף שבעבר תמך בשחרור קונטאר), קרנית התגלתה כסלע איתן. רק בשוך הסערה היא הרשתה לעצמה לומר בגלוי: "אני עייפה וסחוטה מבפנים ורוצה ללכת הביתה". מול האגו, הריבים ושיקולי היוקרה של צמרת המדינה, הביאה קרנית ואיתה גם סמדר הרן שילוב מנצח של שכל ורגש אמיתי - שילוב שכה חסר במקומותינו. ניתן להכתיר את קרנית גולדווסר וסמדר הרן כגיבורות האמיתיות מאחורי עסקת החילופין עם חיזבאללה. השבוע ניתן גם לקבוע, שאם בישראל 2008 עדיין יש אנשים כאלה, אז יש כאן עדיין למה לקוות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully