בין מאבקים, שביתות והפגנות, רבות דובר בשנים האחרונות על עתידה המפוקפק של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. סטודנטים המסיימים בקיץ זה את לימודי התואר הראשון באחת מן האוניברסיטאות, חוו לא פחות משלוש שביתות במהלך לימודיהם, שתיים מתוכן ממושכות מאוד.
יחד עם זאת, כאשר אני נשאל בימים אלו מדוע בחרתי להרחיק עד לניו יורק לצורך לימודי התואר השני, אני מוצא את עצמי בבעיה. ראשית, משום שהחוויה האקדמית שעברתי בארץ היתה מצויינת על אף כל אותן שביתות. אוניברסיטת תל-אביב, בעלת התדמית הקרה והמנוכרת, היא מקום שאני נהנה לחזור אליו. מהאווירה על מדשאות הקמפוס, מגוון הפעילויות הסטודנטיאליות בהן לקחת חלק ועד לרמת השיעורים, קשה לי למצוא על מה לשפוך קיתונות (ובדרך כלל אני דוקא בכלל לא רע בלהתלונן).
עוד מעבר לחוויה החיובית שהיתה לי פה, תהיה לי בעיה להצדיק את האידאולוגיה הכלכלית העומדת בבסיסה של מערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית. השכלה היא זכות שצריכה להיות זמינה לכל אזרח, ולא לוקסוס של בעלי האמצעים. שכר הלימוד באוניברסיטאות המובילות בארצות הברית מסוגל להתחרות במחיר של דירה בפריפריה אצלינו. מערכת החינוך האמריקאית, כמו התפיסה החברתית-כלכלית כולה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, פועלת מתוך היגיון קפיטליסטי גס בו חינוך הוא בסך הכל מוצר, וערך המוצר הוא כערך הביקוש שכוחות השוק מייחסים לו, במקרה שלנו הון עתק.
מעגל הקסמים הכלכלי
אז למה בכל זאת? משום שאותה שיטה קפיטליסטית פיצתה על אי-השוויון שיצרה, באמצעות ההשגים האקדמיים הטובים בעולם. כאשר סטודנטים בכל העולם גדלים בתפיסה שהאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית הינן פסגת השאיפות, נוצר ביקוש אדיר. וכך, גם אם המוניטין כלל אינו מוצדק בבסיסו, הרי שמתהווה מאגר רחב של סטודנטים שממנו ניתן לדלות את המצטיינים ביותר.
כל סטודנט משלם סכום בן חמש ספרות בדולרים עבור כל סמסטר (בהשוואה לכ4,000 שקלים אצלנו), והרי לכם לא רק מקבץ סטודנטים מחוננים אלא גם תקציבי עתק למרצים ומחקר, שיכולים לייבא את המחות הטובים בעולם. אין שום דבר יוצא דופן בשיטת החינוך האמריקאית חוץ ממעגל הקסמים הכלכלי הזה שהופך אותה לבלתי-צודקת בעליל, אך גם לזו העומדת בקדמת העולם האקדמי.
באשר לצדק, גם לזה האמריקאים מצאו פתרון. בניגוד לציפיותי, הסתבר לי שהסטודנט הממוצע באותן אוניברסיטאות אינו בהכרח בן למשפחות האצולה שיכולות לרכוש עבורו את החינוך הטוב ביותר. על מנת שהמערכת תתקבל כלגיטימית, קיימות שלל אפשרויות לתמיכה כספית כאשר בבסיסן עומדות הלוואות סטודנטים.
אם החלום הישראלי הוא לרכוש דירה ולשלם עליה במשך 20 שנה, הרי שהחלום האמריקני הוא לרכוש השכלה בהרוורד, ייל, או קולומביה ולשלם עליה במשך 30 שנה. קחו את ברק אובמה כדוגמא. רק לאחרונה הוא סיים להחזיר את הלוואת הסטודנטים שלו, וגם את זה הוא חייב למכירות הספרים שלו, כפי שהעידה לאחרונה אשתו. אחרת, היה למעצמה הגדולה בעולם נשיא (בפוטנציאל לפחות) שעדיין משלם על לימודיו...
בקיצור, אל תשאלו אותי למה אבל בארץ אני מחפש צדק, ומהאמריקאים אני מצפה להשגים. וכך, בעוד חודשיים אעלה על מטוס לקראת אותה חוויה שנקראת Ivy League שנתיים באחת האוניברסיטאות הנחשבות בעולם. האם אני עושה את עסקת חיי או שטות נוראית ? גם אני עדיין תוהה. בינתיים לא נותר לי אלא להתגעגע...