"דין בית מחבל יהודי כדין בית מחבל ערבי"

(צילום: רויטרס, עריכת וידאו: ענת ברק)

דרישתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט להרוס את בית המחבל שביצע את הפיגוע בירושלים, והחלטתו של שר הרווחה יצחק הרצוג לשלול ממשפחת המחבל קצבאות שאירים התקבלו בספקנות בקרב גורמים במערכת המשפט.

פרופ' אסא כשר, שהיה חבר בוועדה שדנה במדיניות הריסת הבתים, אמר כי "הטענה של המדינה הייתה כי מדובר בצד שאמור לעורר הרתעה. הנתונים שאני נחשפתי בפניהם בעת כתיבת הדו"ח וגם חברי הועדה היו שהריסת בתים לא באמת מעוררת הרתעה. איך שאני רואה את הדברים גם אם היה מדובר בצעד שמעורר הרתעה עדיין זהו מעשה לא מוסרי. מדובר בפגיעה באנשים חפים מפשע" אומר כשר ומוסיף כי "העובדה כי מדובר בבית שנמצא במזרח ירושלים שנחשב שטח ישראל אומרת כי על בית זה חל החוק הישראלי, ובישראל לא הורסים בתים של אנשים שפגעו באנשים אחרים כמו שלא הרסנו את בתיהם של יהודים שרצחו ערבים".

פרופ' כשר הזכיר כי לפני שלוש שנים החליטו הרמטכ"ל לשעבר משה ( בוגי) יעלון ושר הביטחון לשעבר שאול מופז לקבל את מסקנותיה של הוועדה ולהפסיק לאלתר את מדיניות הריסת בתיהם של מחבלים לצורכי הרתעה. עד החלטה זו נהרסו על פי צה"ל כ-320 בתי של מחבלים ושל מעורבים בפיגועים. צה"ל החליט להפסיק את הריסת הבתים לאחר שהוכח כי מדיניות זו לא הביאה לשינוי במוטיבציה של ארגוני הטרור לשלח מפגעים לפיגועי התאבדות.

לאחר הפיגוע במרכז הרב בירושלים שוב עלה הנושא לדיון חוקתי. שר הביטחון ביקש לפעול להריסתו של בית המחבל. מכיוון שמדובר בבית במזרח ירושלים מי שהיה אמור לחתום בפועל על צו ההריסה הוא אלוף פיקוד העורף, יאיר גולן. עכשיו יאלץ גולן להתמודד גם עם הבקשה להריסת ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע היום.

גם שופט העליון לשעבר מישאל חשין מתנגד לעונש קולקטיבי. חשין אומר לוואלה! חדשות כי "איש בעוונו ישא. אני התייחסתי בפסיקותי לשאלה אם ישנה אפשרות להרוס את חלקו של המחבל בבית מבלי לפגוע בשאר בני המשפחה שלא היו שותפים למעשיו. אם ישנה אפשרות כזאת. אם לא אז אין סיבה להרוס בית של אזרחים חפים מפשע. בזמנו היו הורסים בתים חופשי. היום לפחות מתנהל דיון מעמיק סביב סוגיה זו".

הטענה המרכזית שמופנית כלפי מדיניות הריסת בתים היא שמדובר בהפרה של אחד מכללי הצדק הבסיסיים ביותר: האיסור על הענשת אדם בשל מעשים שביצע אדם אחר, קרי האיסור על ענישה קולקטיבית. אמנת ז'נבה הרביעית אוסרת ענישה קולקטיבית לחלוטין וללא יוצאים מן הכלל. ישראל מצידה טענה כי מעשה ההריסה אינו מהווה פעולת ענישה, אלא פעולת הרתעה, ועל כן הוא אינו נוגד את האיסור במשפט הבינלאומי על ענישה קולקטיבית.