לשתוק מול קיר לבן

אם הגעתם תוך כדי שיטוט תמים ברשת לכתבה הנוכחית, סביר להניח שתודעתכם נמצאת במצב כמעט הכי רחוק שיש מתודעת זן. אחרי יום עבודה אינטנסיבי על המחשב, הפסקות קפה, קולגות, שותפים, ארוחת צהריים, שיחות טלפון, כל אלו הביאו למילוי הראש במחשבות, רעיונות, תכנונים ואולי גם תשוקות.

בכל מקרה, המחשבות מילאו את ההכרה כמו מים באגם ועתה המים סוערים וגועשים. בסוף היום, ההמולה בראש תהיה כל כך כבדה, שכדי להירדם נצטרך להשתמש באמצעי סימום כמו טלוויזיה, אלכוהול וכדומה. בשינה, תתנקה ההכרה ומחר נתחיל את אותו סבב מחדש.

תורת הזן גורסת שאפשר אחרת. תורה זו התפתחה ביפן כהמשך של הבודהיזם ההודי והדאו הסיני. הזן היווה תמיד סוג של אנרכיה דתית, כשהוא שולל כל כתב קודש ואינו סוגד לאלים. אנשי הזן ביפן מצאו, כי אפשר לבצע כל פעולה במהלך היום, תוך ניסיון מתמיד לריקון ההכרה ממחשבות. אלו שרצו שקט מסוג זה נכנסו למנזר זן והתנסו בו בחיי יומיום מודעים, תוך יצירה, עבודה ואפילו שטיפת כלים. קודש הקודשים היחיד של הזן היה הקדשת זמן יומי למדיטציה, מכיוון שהאמונה היא שכך הנחה במקור הבודהה.

פריחת הזן במערב ב-60 השנה האחרונות הביאה לפרסום ספרים רבים, שעוסקים בתרגול התורה בתוך חיי היומיום המערביים, ללא צורך להיכנס למנזר. עם זאת, מורי הזן במזרח טוענים שהזן דורש לפחות חניכה בסיסית. ולהלן המרשם: ישיבה של שלושה חודשים לפחות, בדממה, בשתיקה, בעיניים פקוחות למחצה, מול קיר ריק ולבן.