פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הטובים ליח"צ (של קורס הטיס)

      אינטרסים שקופים של צה"ל, פוליטיקה, תפיסה חברתית ארכאית ושמרנות תקשורתית- כל אלה מעלים על נס את חגיגת סיום קורס הטייס. כן, עדיין

      זה קורה פעמיים בשנה, ביוני ובדצמבר: שבוע לפני סיומו של עוד קורס טיס אנו עדים למתקפת יחסי ציבור של צה"ל לקראת האירוע המרגש של העונה. עזבו אתכם מבעיות ביטחוניות ופרשיות החטופים – ניתן להבין כי העם כולו מצפים בהתרגשות לגלות את הנתונים העדכניים: כמה עירוניים-חילוניים יענדו הפעם את כנפי הטייס, בהשוואה לקיבוצניקים, ולחובשי הכיפה? היכן הם למדו, אותם יחידי סגולה, ומהם שאר מאפייניהם הסוציו-אקונומיים?

      איך קרה שהנתונים הללו הפכו לעניין הציבור, ולמה גם היום, אחרי 156 קורסי טיס, העניין נשמר, במידת מה? "אין ספק שהיום, הקורס זוכה להתעניינות פחותה", אומר ד"ר אודי לבל, מרצה ליחסי צבא וחברה במכללות ספיר ואריאל. "הסיבה לירידה בהתעניינות היא הביקורת על צה"ל בשנים האחרונות והתערערות התפיסה שלו כאילו חיל האוויר יכול להכריע מלחמות. במלחמת לבנון השנייה נוכחנו אחרת. בתחילת שנותיה של המדינה", כך ד"ר לבל, "החיבור בין היהודי הגלותי למערכות טכנולוגיות, הייתה התגשמות פנטזיה. שים יהודי על מטוס שיכול בלחיצת כפתור להשמיד את האוייב – זה היה חלום. אבל הימים האלה כבר עברו".

      "על הכתבות על הבוגרים והיח"צנות הייתי מוותר", אומר ד"ר יגיל לוי, סוציולוג צבאי-פוליטי מהמחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון: "מאחורי העברת הנתונים לתקשורת יש בעיקר פוליטיקה פנימית בתוך הצבא. זהו חלק מהמאבק של חיל האוויר כזרוע עצמאית בתוך הצבא, ואנשי יחסי הציבור שלו, בעזרת הביטאון, מוציאים את הנתונים כדי להדגיש כי קורס הטיס הוא היוקרתי ביותר וסיומו הוא האירוע המרכזי מכל אירועי צה"ל. הרי לא תראה את הנתונים הללו לא בסיום בה"ד 1 ולא בסיום קורס חובלים".

      מה עם קורסים אחרים?

      לוי: "לצה"ל אין עניין להציג את הנתונים הללו. מה הוא יגיד, ש-40% מבוגרי קורס הקצינים הם דתיים? צה"ל הוא עדיין צבא חילוני במהותו, נתוני קורס הטייס מתאימים לו, ואין לו סיבה להתגאות בנתונים שמראים כי דומיננטיות דתית. הדת, לתפיסת צה"ל, עלולה לבוא על חשבון ערכים אחרים."

      "כמובן שהייתי רוצה לדעת את כל הנתונים של צה"ל - החל מהרכב המתגייסים בבקו"ם ועד למסיימי קורס מ"כים. אבל לצבא יש אינטרס לספק לי אותם רק כשיש לו עניין, כמו למשל להראות עלייה במספר הלוחמים האתיופים או החיילים המגיעים מהעלייה הרוסית".

      כנס הרצליה של הצבא

      "פעם האתוס של מפא"י והאליטה השמאלנית היה להראות את תרומתה לחברה על ידי הצגת הנתונים של בוגרי קורסים יוקרתיים בצה"ל", גורס ד"ר לבל. "היום המוטיבציה להוכיח תרומה לצבא נדדה אל הציונות הדתית והפריפריה. הנתונים הפכו לתחרות פוליטית-סוציולוגית בין מגזרים שונים. בתרבות שלנו קורס טיס הפך למקור תחרות בין מנהיגי המגזרים".

      ויש עוד זווית לעניין. "דרך הנתונים הללו, מנסים בצה"ל להכות בראשם של המגזרים שאינם מתבלטים מספרית", טוען ד"ר לוי. "כמו הקיבוצים, למשל, שהשנה לא זכו לייצוג על מגרש המסדרים בחצרים. כנראה שיש כאלה בצה"ל שמאמינים שהדבר ייאלץ את מנהיגי התנועה לחשוב מה הם 'אינם עושים נכון', ובכך לעודד תחרותיות".

      מדוע התקשורת נותנת במה לתחרותיות הזו? ישנן יחידות אחרות, שעולות באיכות אנשיהן- על פי הקריטריונים הצה"ליים כמובן - על הלוחמים של חיל האוויר. ואם העניין שלנו בקורס יורד בהתמדה, למה אנחנו עדיין נתקלים בכתבות על התיכון של מכבים-רעות שהפך למפעל הייצור העיקרי של החייל?

      "כי כל הסיפור של קורס הטיס מופק בצורה כל כך יח"צנית, וכלי התקשורת רק הולכים ומתרבים. צריך לשים לב שקורס הקיץ נופל על עונת המלפפונים של התקשורת, ולכן הוא המתוקשר ביותר", מסביר לבל. "הטקס גם הפך ל'כנס הרצליה' של ראשי הצבא: זה המקום בו מחכים למוצא פיהם של הגנרלים על מנת לשמוע את האג'נדה הביטחונית של כל אחד מהנואמים. כמו שבכנס הרצליה חיכינו לשמוע משרון על תוכנית ההתנתקות, כאן התקשורת מגיעה לשמוע ממפקד חיל האוויר האם תהיה תקיפה באירן. זה כנראה המקום היחיד בו שיש להם מיקרופון פתוח".