"עוניתי, הושפלתי, הרסו לי את העתיד"

היום מצוין ברחבי העולם "יום ההזדהות עם קורבנות העינויים". ישראלים ופלסטינים שעונו בזמן מעצר או שבי העידו על כך בכנס

שולמית אביצור
26/06/2008
אסור להשתמש

(צילום: ארגון "בצלם")

ארגוני זכויות אדם ברחבי העולם ציינו היום (חמישי) את "היום הבינלאומי להזדהות עם קורבנות העינויים", שנקבע על ידי האו"ם לפני עשר שנים. לציון היום בישראל ערך הערב "הוועד הישראלי נגד עינויים" כנס בתל אביב, בו הוצג דו"ח חדש לגבי עינויים בישראל, בהשתתפות אנשי ספרות ואקדמיה וכן חיילים שהיו עדים לעינוי עצירים.

הדו"ח שהוצג בכנס מצייר תמונה קשה במיוחד של המצב בישראל. עולה ממנו, כי חיילי צה"ל בדרגים שונים מתעללים דרך קבע בפלסטינים, החל מרגע מעצרם ועד הבאתם לחקירת כוחות הביטחון. ההתעללויות באות לידי ביטוי בהכאת העצירים, גם קטינים, בהשפלתם ובשימוש בקללות. עוד קובעים מחברי הדו"ח, כי הדרגים הבכירים בצה"ל, במשרד הביטחון ובמערכת אכיפת החוק, מתעלמים מהתופעה כמעט לחלוטין.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

"התייחסו אליי כמו אל חיה"

בין המשתתפים בכנס שערך הערב הוועד הישראלי נגד עינויים היה יצחק בן מוחה, לוחם לשעבר בסיירת צנחנים שהשתתף במעצרים בשטחים וחזה בהתעללויות ובעינויים בעצירים פלסטינים. "השתתפתי בהמון מעצרים במהלך שירותי", סיפר בן מוחה, "ותמיד היו התעללויות קטנות ברקע: מכות על הראש, דחיפות. זה לא משהו יוצא דופן. ההתעללויות היו מתבצעות תמיד כשהעצורים אזוקים ועיניהם מכוסות, התעללו בהם כשהם לא סיכנו איש".

"באחת הפעמים נשלחנו לבצע מעצר בשכם", סיפר בן מוחה. "לאחר המעצר, לפני הנסיעה, נכנסנו לרכב ותפסנו תנומה. לפתע התעוררנו מקול עז, וכשיצאנו ראינו את העצור שוכב על הרצפה ומדמם מראשו. הסתבר ששניים מהחיילים אזקו אותו, כיסו את עיניו, הצטלמו איתו ולאחר מכן בעטו בחוזקה בראשו. זה היה הרעש שממנו התעוררנו". בן מוחה הגדיש כי "הסיפורים האלה קרו בסיירת צנחנים, סיירת מובחרת. אם שם זה קורה, זה בוודאי קורה בכל מקום".

ראמי מופיד ג'ומעה, פלסטיני מהגדה המערבית שנעצר בידי צה"ל וחווה מסכת התעללויות, לא יכול להשתתף בכנס בתל אביב, שכן הצבא לא התיר את הגעתו. עם זאת, שודרה עדות מצולמת שלו.

בעדותו סיפר ג'ומעה: "ישנתי בשלווה ולפתע אמי העירה אותי ואמרה שהצבא כאן. קמתי כמו משוגע. היו שם חיילים עם שני כלבים. אחד מהחיילים לקח אותי לשירותים והכה בחוזקה בכפות רגליי. החיילים איימו שיהרסו לי את הבית. פחדתי, ואז הגיע הקפטן, כיסה את עיניי וקשר את ידיי מאחור. לקחו אותי במשאית, זרקו אותי אל תחתית הרכב, קיללו אותי וחייל דרך על ראשי. כל פעם שהתלוננתי, הכו וקיללו אותי. החיילים התייחסו אליי כמו אל חיה".

"חוויית הכאב אינה מרפה"

"אלה פשוט מעשים מחליאים, אין מילה אחרת", כך הגיבה הסופרת רונית מטלון שהשתתפה בכנס, לאחר שמיעת העדויות. "יש למגר את התופעה, אבל יש חומה שמפריעה לכך. החומה היא לא רק המוסדות - צה"ל, רשויות המשפט, משרד הביטחון וראש הממשלה. החומה היא הציבור הישראלי שלא רוצה לשמוע. יכול להיות שבחברה הישראלית שמפקירה את חלשיה, צורת הסולידריות היחידה שנשארה היא הסולידריות בין חיילים מתעללים".

ד"ר דוד סנש, שעונה במשך 40 יום בידי המצרים במלחמת יום הכיפורים, אמר למשתתפי הכנס שמנסיונו, "כאבו של המעונה המושפל והמנוצל מערער את ערכי הסדר החברתי. הקורבן נושא את כאבו עד קץ הימים. זה לא עובר לעולם. עוניתי במשך 40 יום בשבי, אבל כמעט 40 שנה חווית הכאב לא משתחררת ממני".

חברי הוועד הישראלי נגד עינויים פנו לפני חודשיים ליו"ר הכנסת בבקשה שתציין היום בכנסת את היום הבינלאומי נגד עינויים. אחרי הכל, ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית נגד עינויים. לפני שבועיים השיב להם מזכיר הכנסת: "עקב ריבוי אירועים בכנסת לא נוכל להתייחס ליום הזה".

  • עינויים
  • צה"ל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully