מדי כמה חודשים מעלה חיל האוויר הישראלי את הפקת היוקרה - סיום קורס טיס. מאות מוזמנים, חלקם בני משפחה של בוגרי הקורס המבוקש וחלקם מכובדים אחרים, מגיעים להצגה יוקרתית כפולה שנמשכת חצי שבוע בבית הספר לטיסה. בחלק הראשון מקבלים פרחי הטיס הצעירים את דרגותיהם ויומיים אחר כך נחשפות כנפי הטיסה.
טקס סיום קורס טיס זוכה ליחסי ציבור שאינם מביישים את ההפקות הבידוריות הטובות ביותר. כשבוע לפני סיום הקורס מתחילות לצוץ כתבות בכל כלי התקשורת עם סיפוריהם המרגשים של הטייסים הצעירים. נתונים שונים ומשונים על מקום המגורים, עיסוק ההורים ומוצא הסבים והסבתות של פרחי הטיס מציפים את העיתונים. גם תכניות החדשות בטלוויזיה מקפידות לשלוח צוות צילום בכל פעם שבוגרי הקורס זורקים לאוויר את הכומתות ומצטרפים למשפחת חיל האוויר, היישר לחוד החנית. מדוע מקפידה התקשורת להמשיך ולהיכנע למכונת יחסי הציבור המשומנת של חיל האוויר - זו שאלה מצוינת. אך השאלה החשובה יותר היא מדוע אנחנו ממשיכים לשלם את החשבון של הטקס המרהיב, הבזבזני והמיותר ביותר בצה"ל?
בשני הטקסים נהנים המוזמנים ממפגן אווירי, שכולל את מיטב מטוסי החיל בעבר ובהווה. כך מתאר אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר את הטקס שנערך שלשום: "מפקד הבסיס ומפקד בית-הספר לטיסה הגיעו מלווים על-ידי מסוקי ינשוף שנשאו את נשיא המדינה, צה"ל וחיל-האוויר.... בהמשך, התקיים המפגן האווירי שכלל מטוסי הרקולס שהדגימו הצנחת מטענים... בואינג 707 שביצע תדלוק למטוס 15F... כמו כן, השתתפו במפגן מטוסי F 16, מסוקי יסעור ובלק-הוק שביצעו הנחתה ואיסוף של לוחמי יחידת החילוץ והפינוי בהיטס ומסוקי קוברה ואפאצ'י שהדגימו את יכולותיהם".
מסורת של גבורה ויהירות
אתם מבינים? ככה חוגגים במשפחת חיל האוויר. אז מה אם במלחמה האחרונה התברר שחיילים יצאו לקרב בלי אפודים קרמיים, למי אכפת שצה"ל ממשיך לתמוך מדי שנה במבצע השנור המבזה של ה"שירותרום" ומי זוכר את התלונות של אנשי חיל האוויר בכל דיון תקציבי על הסכנות הכרוכות בקיצוץ בשעות הטיסה של החיל? בסדרי העדיפות של זרוע האוויר של ישראל, מותר וצריך לחגוג כל סיום קורס פעמיים (למה בעצם לא מאחדים את טקס חשיפת הכנפיים עם קבלת הדרגות?) להשקיע שעות טיסה במטסי ראווה, כדי לחגוג ולהאדיר את שמו של הקורס המבוקש בצבא.
את עלותו המדויקת של הטקס קשה לאמוד, אך שעת טיסה של מטוס קרב מוערכת בעשרות אלפי דולרים ובטקס השתתפו כמה וכמה מטוסי ומסוקי קרב. כשלוקחים בחשבון אתן עלויות האירוח וההפקה השונות, ניתן להעריך שמדובר במיליוני שקלים. סכום אדיר של כסף, בימים בהם צה"ל עדיין מנסה לשקם את כוחו לאחר הכשלים החמורים במלחמת לבנון. בחיל האוויר, שתקציבו השנתי עומד על מילארדי שקלים, ודאי מסתכלים על עלות טקס הסיום ולא מבינים מה רוצים מהם. הרי צניעות מעולם לא אפיינה את החיל ובמורשת חיל האוויר שזורה מקצוענות וגבורה יחד עם יהירות ושחץ.
מפקד החיל החדש היה צריך להביט היום מחלון המכונית או המטוס בדרכו לטקס בבית הספר לטיס בחצרים על רחובות באר שבע, בתי הספר בדרום, בסיסי צה"ל השונים ובכלל על המדינה אותה הוא משרת בנאמנות. מבט אמיתי וכואב, שיבהיר לו מיד מדוע חגיגת הפאר והעושר של חיל האוויר כל כך מיותרת ופוגענית בישראל שנת 2008.