אמש נחנך גשר המיתרים בכניסה לירושלים, באירוע שהיה אמור להיות רב משתתפים והדר. אך חגיגות הטקס נפגמו בשל מחאת גורמים חרדיים, שאיימו להפר את הסדר בירושלים אם הרקדניות יופיעו בתלבושות המיועדת להן. סגן ראש עיריית ירושלים, יהושע פולק, אף כינה את הופעתן של הנערות באירוע "פריצות", וטען כי מופע ציבורי שהעירייה מפיקה צריך להיות שווה לכל נפש, לא לפגוע באיש ולא להציג תכנים שאינם חינוכיים.
מתוך אותו חשש לפגיעה ברגשות הציבור החרדי וקדושת העיר, התקבלה החלטה להפוך את תלבושתן של הרקדניות לצנועה יותר, והן נדרשו ללבוש בגדים ארוכים ולהופיע עם שיער אסוף. אך בכך לא היה די, ורק לאחר שצונזרו שלושה מתוך ארבעה קטעי ריקוד ותלבושות הרקדניות הוצנעו בשנית לגלימות כהות וכובעי צמר, עלה המופע החגיגי.
כך החל הלחץ החרדי על אלו שאורח חייהם אינו אדוק כשלהם, לפעול גם במקומות שעד כה נחסך מהם אור הזרקורים והפשקווילים, הקוראים למלחמת חורמה בתועבה. אם עד כה רק מצעד הגאווה השנוי במחלוקת זכה לעתירות לבג"ץ, שריפת צמיגים ואיום על חיי משתתפים, כנראה שהגענו לנקודה שבה הציבור כה עייף ממלחמות, שהוא מקבל בכניעה כל תכתיב של השדולה החרדית, מתוך חשש. חשש שמתרצים אותו בקדושת העיר, רגשות הציבור ולחץ החרדים.
נישואים אזרחיים? ה' ישמור!
אך מה קרה לחשש שלנו, כאזרחים שווי זכויות במדינה דמוקרטית, מפגיעה באורח חיינו? האם אורח חיים של מגזר אחד, ללא התייחסות לגודלו והשפעתו, צריך להיות בעל היכולת לאיים, להכתיב ואף לשתק מגזרים אחרים? נושאים כואבים כמו גירושין ונישואים אזרחיים לא התקדמו משמעותי מזה שנים, עקב ההתנגדות ההחלטית של הציבור החרדי המגובה על ידי ממשלות ישראל השונות.
גרוע מכך, פעיל הימין הקיצוני, איתמר בן גביר, אמר בתגובה להחלטת בג"ץ לדחות את העתירה נגד קיום מצעד הגאווה, כי "אנו מתכוונים למחות נגד התועבה הזו בירושלים. מדובר בפרובוקציה, אנחנו לא נתפלא אם תהיה אלימות כנגד הצועדים". השאלה האמיתית צריכה להיות האם מישהו בקרב הציבור הכללי יתפלא אם תופגן אלימות כנגד הצועדים. רוב הסיכויים שאיש לא יופתע. בהתחשב באמירות מסוג זה, ובהחמרה באופי התנגדות הציבור החרדי לאורחות חיים ליברליים יותר, בקרוב מאוד אף אישה לובשת גופייה לא תהיה מוגנת.
כאזרחי מדינת ישראל הנאורה אנחנו מצקצקים בלשוננו לשמע מעשיהם של משטרים אפלים, כגון הטליבאן, שאוסרים על נשים לעבוד, לצאת מחוץ לביתן ללא ליווי של גבר, שימוש באמצעי מניעה וכל לבוש למעט ה"בורקה" שמכסה את כל גופן למעט העיניים. עם זאת, אנחנו מוצאים לנכון לכסות רקדניות ולצנזר את קטעי הריקוד שלהן.