ההתפטרות של אלי אוחנה מאימון מכבי פ"ת הגיעה מבחינתו בעיתוי הנכון. קריירת האימון הקצרה והמעורערת של אוחנה לא יכולה להרשות לעצמה עונה נוספת בתחתית, הפסדים דחוקים נוספים ומפגשי לחיות או לחדול מול מכבי קרית גת. גם כך הרינונים כאילו אוחנה זכה בג'וב האימון השלישי שלו בליגת העל ללא רקורד ממשי באימון, רק בגלל מעמדו הרם כשחקן עבר בכדורגל הישראלי, צברו תאוצה מסוכנת עבורו. שבעה או שמונה משחקים בינוניים נוספים ואוחנה היה מקבע סופית את תדמיתו כפוליטיקאי וכפונקציונר ולא כאיש כדורגל. מכאן לקריירה בנדל"ן, המרחק היה קצר באמת.
אבל אוחנה מיהר לרדת מהעגלה המקרטעת של מכבי פ"ת. בחכמה. מינויו של אוחנה לכל אחד מתפקידי האימון בית"ר ירושלים, בני יהודה ומכבי פ"ת שב ומעלה את התהייה האם כדורגלני עבר מהוללים יכולים לעשות את המעבר למשרות הבכירות ביותר בכדורגל ללא כל סטאז'. למעט משה סיני ואוחנה, אשר קבלו פיקוד על המועדונים אותם סימלו יותר מכל אחד אחר, כל שאר שחקני העילית של הכדורגל הישראלי, כמעט, נאלצו לעשות את כל הדרך הקשה מלמטה עד לקבוצות הקצפת. אבי כהן, אורי מלמיליאן, יוסי מזרחי, אפילו גיורא שפיגל ומוטל'ה שפיגלר לא הוזנקו באופן מיידי לעמדת המאמן בקבוצות האם שלהם.
אסכולות מינוי המאמנים בכדורגל המקצועני המודרני נחלקות לשתיים: האחת גורסת כי בעידן הטקטי ביותר בהיסטוריה של הענף מוטב לשים את גורל המועדון בידי מאמן כדורגל מקצוען טקטיקן מעולה, אשר השתפשף בדרך למעלה ומביא עמו מהבית תורות אימון ושיטות משחק משוכללות. הגישה השניה קובלת כי בעידן הסופרסטארים המפונקים והנהנתנים חשובה יותר אישיותו של המאמן ויכולתו להוות מודל סמכותי ומקור להערצה אצל שחקניו. תרצו, גרנט וגוטמן מול אוחנה וסיני או קאפאלו וואן חל מול רייקארד וויאלי.
אבל האמת, קרוב לודאי, נמצאת באמצע. אלי גוטמן, אלי כהן ואפילו אברהם גרנט נכשלו יותר מפעם אחת בהובלת מועדונים גדולים. לעומתם, אלי אוחנה בעונתו הראשונה עם בית"ר ירושלים הוביל אותה לגמר גביע המדינה עם סגל חלש בהרבה מזה ששמו בידיו של גוטמן עונה מאוחר יותר. המסקנה המתבקשת? אלי אוחנה מתאים לאמן רק קבוצות גדולות. האישיות והכריזמה שלו מתאימים מאוד לניצוח על תזמורת של אגומניאקים מיליונרים. מאבקי תחתית, משחקים לחיים ולמוות, תכנון מערכים הגנתיים עם שבעה בלמים, כל אלה לא ברפרטואר של אוחנה.
אוחנה, שקפץ מהר מדי, גבוה מדי, חזק מדי, זקוק לתקופת התאוששות מחוץ לכדורגל. כסא הפרשן בערוץ 5 נראה מרווח למדי ושומר על מעמדו כדמות סמכותית בכדורגל. בשנה הבאה, כשיתחיל סבב הכיסאות המוסיקליים בקבוצות הצמרת, אל תתפלאו למצוא את אלי אוחנה מועמד בולט לאחת מהקבוצות המובילות. שיקול האיש והאגדה יעמוד לזכותו, כמו גם העונה הטובה עם בית"ר. אבל אם ייכשל גם כאן, קרוב לודאי שיצטרך לשמור על קשרים טובים עם דדש כדי להצליח בעולם העסקים. בירושלים, בכל מקרה, תמיד יעשו לו כבוד של ראיס.
שתיים קטנות לסיום:
1. שמתם לב ששבעה מחזורים לתוך העונה ועדיין לא ראינו משחק אחד טוב מיוסי בניון?
2. שמתם לב שלמעט המשחק מול רודה לירן שטראובר נותן את העונה הכי גדולה שלו עד כה?
אוחנה? מהר מדי, גבוה מדי, חזק מדי
22.10.2001 / 12:35