פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הערה בדרך להארה

      הגוף והנפש כרוכים זה בזו ומשפיעים זה על זו. אושו על האיזון המיוחל שמביא לריפוי המלא של האדם

      רוב הבעיות הן פסיכוסומטיות, כי הגוף והנפש אינם שני דברים נפרדים. הנפש היא החלק הפנימי של הגוף והגוף הוא החלק החיצוני של הנפש, כך שכל תופעה יכולה להתחיל בגוף ולהתבטא בנפש, או להיפך: להתחיל בנפש או בתודעה ולהתבטא בגוף. אין כל חלוקה, אין הפרדה חותכת.

      כך שלרוב הבעיות יש שתי קצוות: אפשר לגשת אליהן מכיוון הנפש ואפשר לגשת אליהן מכיוון הגוף. עד כה, זה מה שקרה בעולם: יש שמאמינים שכל הבעיות הן של הגוף - הפיזיולוגים, הפבלוביאנים, הביהביוריסטים... הם מטפלים בגוף, וכמובן, ב-50% מהמקרים הם מצליחים. הם מקווים שככל שהמדע יתפתח, הם יצליחו יותר, אבל לעולם לא יצליחו מעבר ל-50%. אין לכך כל קשר להתפתחות המדע.

      וישנם אלו שחושבים שכל הבעיות הן של הנפש, או של התודעה -תפישה שגויה בדיוק כמו הראשונה. מדענים נוצרים, מהפנטים ומסמריסטים, כל אלה חושבים שכל הבעיות הן של המיינד... וכמותם הפסיכותרפיסטים. גם הם מצליחים ב-50% מהמקרים, וגם הם חושבים שבמוקדם או במאוחר יצליחו יותר ויותר. אלו שטויות. הם לא יכולים להצליח מעבר ל-50% – זה הגבול.

      לפי ההבנה שלי, יש לגשת לכל בעיה משני הצדדים בעת ובעונה אחת. יש לתקוף אותה משתי החזיתות גם יחד. אז אפשר יהיה לרפא את האדם ב-100%. כשהמדע יהיה מושלם, הוא יעבוד בשני הנתיבים במקביל בן-זמנית. המקום הראשון להתחיל בו הוא הגוף, כי הגוף הוא השער לנפש - אכסדרת הכניסה. והיות שהגוף הוא החלק הגס יותר, הנגלה יותר, קל יותר לפעול עליו. תחילה יש לשחרר את הגוף מכל המבנים שהתקבעו ונצברו בו, ובו בזמן להפיח השראה בתודעה, כך שתוכל לנוע כלפי מעלה ולהשתחרר מכל המטען העודף שהוריד אותה והכביד עליה.

      הגוף והנפש לא נפרדים

      זכור את זה תמיד. אל תגיד, "תהליך פיזיולוגי" ו"תהליך מנטלי". אלה אינם שני תהליכים - רק שני חלקים של שלם אחד. כל מה שאתה עושה פיזיולוגית משפיע על המיינד. כל מה שאתה עושה פסיכולוגית משפיע על הגוף. אלה אינם שני דברים, אלא דבר אחד.

      אפשר לומר שהגוף הוא מצב מוצק של אותה אנרגיה, והנפש היא אותה אנרגיה במצב נזיל – אותה אנרגיה עצמה! כך שלא משנה מה אתה עושה פיזיולוגית, אל תחשוב שזה רק פיזיולוגי. אל תתהה כיצד זה יעזור לטרנספורמציה כלשהי בנפש או בתודעה. אם אתה לוגם אלכוהול, מה קורה למיינד שלך? האלכוהול נלגם בגוף, לא במיינד, אבל מה קורה למיינד? אם אתה נוטל אל-אס-די, הוא הולך לגוף, לא למיינד, אבל מה קורה למיינד?

      אם אתה צם, הצום נעשה על ידי הגוף, אבל מה קורה למיינד? או מן הצד השני: אם אתה חושב מחשבות מיניות, מה קורה לגוף שלך? הגוף מושפע מיד. אתה חושב בתודעתך על אובייקט מיני וגופך מתחיל להתכונן.

      בחלק הראשון של המאה ועשרים פיתח הפסיכולוג הנודע ויליאם ג'יימס תיאוריה שנראתה על פניה אבסורדית, אך במובן מסוים הייתה בה אמת. הוא פיתח יחד עם חוקר נוסף, לאנג, את מה שנודע כתיאוריית ג'יימס- לאנג. בדרך כלל אנחנו אומרים שאתה פוחד ולכן אתה בורח, או אתה כועס, ולכן עיניך מאדימות ואתה מתחיל להכות את אויבך. ג'יימס ולאנג הציעו דרך הפוכה להסתכל על זה: הם אמרו שבגלל שאתה בורח, אתה מרגיש פחד, ובגלל שעיניך מאדימות, ואתה מתחיל להכות את אויבך, אתה מרגיש כעס. הם הציעו שהתהליך הוא הפוך. אם זה לא כך, אמרו השניים, הראו לנו מקרה אחד של כעס שבו העיניים אינן אדומות והגוף אינו מושפע, אלא אתה פשוט כועס. עשה ניסוי עם עצמך: נסה להיות כועס בלי להניח לגופך להיות מושפע – ותראה שאינך יכול לעשות את זה. אינך יכול לכעוס בלי הביטוי הנלווה של הכעס בגוף.

      לשלוט בכעס

      ביפן מלמדים את הילדים שיטה פשוטה מאוד לשלוט בכעס. אומרים שם לילד, כל פעם שאתה מרגיש כעס, אל תעשה שום דבר עם הכעס, רק תתחיל לנשום נשימות עמוקות. נסה את זה, ותראה שאינך יכול להרגיש כעס. מדוע? רק כמה נשימות עמוקות והכעס נעלם? כן, זה יוצר מצב שבו אי אפשר להרגיש כעס. יש לכך שתי סיבות. האחת, אתה נושם נשימות עמוקות, אבל הכעס זקוק למקצב מסוים של נשימה ובלי אותו מקצב אין לו המקבילה הפיזית שמאפשרת אותו. מקצב מסוים של נשימה, נשימה כאוטית, דרוש כדי שהכעס יתקיים.

      בחלק הראשון של המאה ועשרים פיתח הפסיכולוג הנודע ויליאם ג'יימס תיאוריה שנראתה על פניה אבסורדית, אך במובן מסוים הייתה בה אמת. הוא פיתח יחד עם חוקר נוסף, לאנג, את מה שנודע כתיאוריית ג'יימס- לאנג. בדרך כלל אנחנו אומרים שאתה פוחד ולכן אתה בורח, או אתה כועס, ולכן עיניך מאדימות ואתה מתחיל להכות את אויבך.

      ג'יימס ולאנג הציעו דרך הפוכה להסתכל על זה: הם אמרו שבגלל שאתה בורח, אתה מרגיש פחד, ובגלל שעיניך מאדימות, ואתה מתחיל להכות את אויבך, אתה מרגיש כעס. הם הציעו שהתהליך הוא הפוך. אם זה לא כך, אמרו השניים, הראו לנו מקרה אחד של כעס שבו העיניים אינן אדומות והגוף אינו מושפע, אלא אתה פשוט כועס. עשה ניסוי עם עצמך: נסה להיות כועס בלי להניח לגופך להיות מושפע – ותראה שאינך יכול לעשות את זה. אינך יכול לכעוס בלי הביטוי הנלווה של הכעס בגוף.

      התודעה משנה כיוון

      אם אתה מתחיל לנשום נשימות עמוקות, הכעס לא יכול להתקיים ולבוא לידי ביטוי. אם אתה נושם עמוק במודע, הכעס לא יכול לבטא את עצמו. כעס זקוק למתכונת נשימה שונה. אינך צריך לעשות את זה, הכעס יעשה את זה בעצמו. כשאתה נושם עמוק, אינך יכול לכעוס.

      שנית, התודעה משנה כיוון. כשאתה מרגיש כעס ומתחיל לנשום עמוק, התודעה עוברת מכעס לנשימה. הגוף אינו במצב מוכן לכעס, והתודעה הסיטה את מיקודה למשהו אחר. במצב כזה קשה להיות כעוס. זאת הסיבה שהיפנים הם העם המאופק ביותר בעולם. זה תרגול שמתחיל מילדות.

      קשה למצוא תופעה כזאת בעולם, אבל ביפן זה קורה אפילו היום. זה קורה פחות ופחות, כי יפן נעשית פחות יפנית. היא הולכת ונעשית מערבית יותר והדרכים המסורתיות הולכות לאיבוד. אבל זה קרה בעבר, ועדיין קורה כיום במידה מסוימת. ידיד שלי ביקר בקיוטו שביפן, וכתב לי: "הייתי היום עד להתרחשות מפליאה, יפהפייה, ואני מוכרח לכתוב לך עליה. כשאשוב, ארצה להבין איך זה אפשרי. מכונית פגעה בהולך רגל. האיש נפל, קם על רגליו, הודה לנהג והמשיך בדרכו. הוא אמר לנהג תודה!"

      ביפן, זה לא קשה. הוא נשם בוודאי כמה נשימות עמוקות ואז הכל אפשרי. אתה עובר למצב תודעה אחר, לעמדה אחרת, לגישה אחרת לדברים ומסוגל להודות אפילו לאדם שכמעט הרג אותך, אפילו לאדם שניסה להרוג אותך. תהליכים פיזיולוגיים ותהליכים פסיכולוגיים אינם שני דברים נפרדים, הם אחד, ואתה יכול להתחיל מכל קצה כדי להשפיע על השני ולשנותו.

      מתוך הספר "איזון גוף נפש", שראה אור בהוצאת אסטרולוג וידיעות ספרים.