פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צופן דה וינצ'י - גרסת מיכלאנג'לו

      ספר חדש טוען כי ציורי הקיר של מיכלאנג'לו בתקרת קפלה הסיסטינית בוותיקן הם צופן סודי הטומן מסר של "אהבה אוניברסלית"

      התקרה של הקפלה הסיסטינית, אותה עיטר במאה ה-16 אמן הרנסאנס מיכלאנג'לו באחד מהיצירות המפורסמות ביותר שלו - "יום הדין" - היא למעשה "גשר" המחבר בין הכנסיה הקתולית לדת היהודית. כך עולה מספר חדש בשם "The Sistine Secrets: Unlocking the Codes in Michelangelo's Defiant Masterpiece". הספר, המככב בימים אלו ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", נכתב על ידי הרב בנג'ימין בלך, פרופסור לתלמוד ב"ישיבה יוניברסיטי" שבניו יורק ורוי דולינר, מדריך תיירים בוותיקן.

      לפי דיווח ה"טלגרף" הבריטי, שני הסופרים חקרו את הדמויות המצוירות (הפרסקאות) על גבי התקרה בגודל 1,300 מ"ר ומצאו צורות התואמות את האותיות העבריות. לדוגמה, דמויותיהם של דויד וגולית יוצרות את האות ג', המסמלת "גבורה" לפי המסורת הקבליסטית.

      בקיר הנגדי, הסצינה המצוירת מתארת את יהודית, גיבורת הספר החיצוני הנושא את שמה, ונערותיה הנושאות את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר שנשלח לאזור למסע כיבושים ארוך ומלא נקם על ידי מלכו. לפי פרשנות המחברים, הדמויות יוצרות את האות ח', המסמלת "חסד" ו"חמלה".

      "קיימות שכבות על גבי שכבות של משמעות הלקוחה מהמסורת היהודית", אמר דולינר. הרב בלך הוסיף כי כל הדמויות המצוירות בתשע הפרסקאות הן דמויות יהודיות. "מיכלאנג'לו הדגיש ביצירות רק דמויות מהברית הישנה. למעשה הוא ניסה לומר: מדוע אנחנו מתעלמים מהשורשים האמיתיים שלנו?", אמר הרב.

      הקפלה הסיסטינית היא כנסייה הנמצאת בארמון האפיפיור שבקריית הוותיקן, ברומא. היא נבנתה בין השנים 1477-1480 על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי, וידועה בציורי הקיר שיצרו בה אמנים איטלקים בתקופת הרנסאנס. ביניהם ידועים בעיקר הפרסקו על תקרת הקפלה ופרסקו "יום הדין" שצייר מיכלאנג'לו.

      בשנת 1508 החליט האפיפיור יוליוס השני, אחינו של סיקסטוס הרביעי, לתקן את הנזקים שהתגלו בתקרה על ידי הזמנת פרסקו חדש. המשימה הוטלה על האמן הפלורנטיני מיכלאנג'לו. העבודה הסתיימה ארבע שנים מאוחר יותר ב-1512. החלק המרכזי של הפרסקו מורכב מסדרה של תשעה ציורים שנושאיהם לקוחים מספר בראשית. חמש מן הסצנות הן קטנות יותר במידתן והן נראות כבתוך מסגרת אדריכלית. תשע הסצנות הן: 1. נח שיכור 2. המבול ותיבת נח 3. הקורבן של נח לאחר המבול 4. הפיתוי והגירוש של אדם וחווה מגן העדן 5. בריאת חוה 6. בריאת אדם 7. הפרדת הים מהיבשה 8. בריאת המאורות 9. הפרדת האור מהחושך.

      מסר של אהבה

      מחברי הספר סבורים כי כל הקפלה הסיסטינית, שנבנתה לטענתם באותן פרופורציות של המקדש בירושלים, היא "מסר מיסטי אבוד של אהבה אוניברסלית" שרק המתין לפענוח. לדעתם, מיכלאנג'לו רכש את הידע שלו על הדת היהודית בעת שהייתו בחצר הנסיך לורנצו דה מדיצ'י בפירנצה.

      לטענת מבקרי הספר, לא קיים שום תיעוד בכתביו הנרחבים של מיכלאנג'לו לגבי צופן סודי בתקרה. לדברי ד"ר ארנולד נסלרת', אוצר במוזיאון הוותיקן, בלתי אפשרי שהאמן צייר משהו על התקרה ללא אישור האפיפיור. מרקו בוסלי, פרופסור להיסטוריה ברומא, אמר כי חשיפתם של מסרים אנטי נוצריים ואנטי קתוליים בתקרה מרמזים על כך שסינדרום דן בראון ו"צופן דה וינצ'י" מכה שנית.

      עם זאת, הספר החדש אינו הראשון שטוען לצופן סודי בעבודותיו של מיכלאנג'לו. ב-1950, דיפלומט ונצואלי בשם הואקין דיאז גונזלס כתב עלון שטוען כי פניו של המשורר דנטה הוסתרו מאחורי הדמויות בפרסקו "יום הדין". ב-1990, פרנק משברגר טען בכתב העת "ג'ורנל אוף אמריקן מדיקל אסוסיאיישן" שהציור המרכזי בו מתוארים אלוהים ואדם מתקרבים על מנת לגעת זה בזה יוצרים את צורת חוט השדרה והמוח. ב-2000, ד"ר גרבד אקנוין ראה קווי מתאר של כליה בציור. ב-2005, שני רופאים מברזיל זיהו חלקי גוף נסתרים בגזע העץ בציור של בריאת חוה.