על תבונה ורגישות

מאת רות גוילי, האוזן השלישית, סניף ירושלים

"אוכל, שתיה, גבר, אשה", "סופת קרח", "על תבונה ורגישות". את אנג לי לא צריך להציג. גם מי שלא יודע שהוא מכיר אותו, ראה ככל הנראה את אחד מסרטיו. לי, טייוואני במוצאו, מגיע לישראל עם סרטו החדש, "נמר דרקון", כשהוא כבר עטור הצלחות. כל סרט של אנג לי שונה ממשנהו לחלוטין, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, לא רק מהנים אלא גם חכמים ומרגשים בצורה יוצאת דופן.

לי נולד בטיוואן ועקר לארה"ב בגיל 24 ללמוד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. בשנות התשעים זכה בתחרות תסריטים בטייוואן וביים את סרטו הראשון "pushing hands". מכאן כבר הדרך לחשיפה הייתה קצרה: "מסיבת נישואין" ואחריו "אוכל שתייה גבר אישה", "על תבונה ורגישות", "סופת קרח" ו"לרכב עם השטן" שלא הופץ בישראל. "נמר דרקון" הוא מחווה לסרטי האקשן ההונג קונגיים, כשעל סצינות הקרבות מנצח וו-פינג יואן שחתום בין השאר על ביום הקרבות ב"מטריקס" ובסרטי ג'קי צ'אן.

ממבט ראשון נראה כי אין כל מכנה משותף בין הסרטים, מלבד היות כולם דרמות למופת, אולם מבט מקרוב מציג תמונה אחרת. האלמנט הפנטסטי בסרטיו של אנג לי הוא זניח. את אלמנט ההנאה לא קשה להסביר: הסרטים הם דרמות פשוט מושלמות. יש סיבוכים עלילתיים במידה, הומור דק ומעודן, צילום מרהיב, משחק מעולה ומעל הכל בימוי מקצועי, בוגר ומבריק.

אך המרכיב החמקמק והנוגע ללב הנמצא בכל סרטיו של אנג לי, הוא זה שמייחד אותם: אותם רגעים מרגשים עד קצות העצבים, אלה שלא מבחינים בהם כשהם מתקרבים, אבל כשהם חולפים הם מרעידים את הצופה מהתרגשות, עצב ואושר.

כל הסרטים מתרחשים בסביבה שמרנית. התקופה הויקטוריאנית של ג'ין אוסטין, בה כל מי שחי לפי הרגש מוקצה מהקהילה, או פרבר אמריקאי רכלני ואכזרי כמו ב"סופת קרח", וכמובן החברה הטיוואנית המיושנת והשמרנית. בתוך סביבה קרה ונוקשה שכזו, מייצר אנג לי רגש בכמויות כל-כך מדודות, שאינך יכול שלא לנצור אל לבך כל רגע שכזה. כמו בחיים.

המרכיב השני הוא סודות ושקרים. זהו כמובן מוטיב שעסקו בו לא מעט סרטים, אלא שלא כמו בכל סרט אמריקאי ממוצע או בסרט בריטי לא ממוצע, הסודות סופם דווקא שלא להתגלות. במקום סצינת גילוי הסוד, אצל לי הסודות שנשמרים עד הסוף, ולו רק כדי שלא להטריד או להדאיג את האחר. כמו בחיים.

והדבר הנוגע ללב במיוחד הוא העיסוק במשפחה. בדרך כלל בהורים וילדים, ובמיוחד בשלב שבו הילדים מגלים את האמת האיומה - ההורים שלהם הם בני אדם, ובכלל לא מושלמים. ובכל זאת, למרות אנושיותם, הורים וילדים, או אחים ואחיות, לא יהפכו לחברים טובים בסרטיו של אנג לי. כמו שאומר האב לבנותיו בסרט "אוכל שתייה גבר אישה": "אני לא התעניתי בצרות שלכן, מצד שני לא סיפרתי לכן את הצרות שלי. אבל אנחנו משפחה, מה שמאחד אותנו זו הדאגה". מה שכן נקבל זה השלמה וקבלה, עם כל הפשרות. כמו בחיים.