וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גבי אשכנזי לא מאמין בצה"ל?

צביקה פוגל

19.6.2008 / 13:21

צביקה פוגל יכול להבין למה ראש הממשלה ושר הביטחון רוצים כרגע ברגיעה, אך מתקשה להבין איך הרמטכ"ל תומך בה

אין ספק, חמאס הצליח להפיל אותנו למלכודת אותה טווה בערמומיות. חמאס היה זקוק נואשות לזמן התארגנות לביסוס שלטונו בעזה ולהחזרת האמון בו ביו"ש, וכמובן להיערך להמשך העימות המזוין עם ישראל, שהוא בסיס הכוח האידיאולוגי שלו למיסודה של מדינה איסלמית קיצונית על חורבות מדינת ישראל.
חמאס עשה שימוש ב"שיטת המנופים", הלקוחה מעולם המוסיקה והחביבה מאוד על שר הביטחון, שאימץ אותה כרמטכ"ל לעולם המדיניות הביטחונית, אשר תכליתה שימוש בגורמים משפיעים סביבתיים להשגת מטרה שאינה בקשר ישיר עם הגורמים עצמם. חמאס הצליח לערער את חוסנו של העורף, במיוחד על רקע מלחמת לבנון השניה, והשתמש במנוף האזרחי ללחוץ על ממשלת ישראל להגיע להסכם רגיעה בלתי כתוב וחתום, כאן ועכשיו.

חמאס הבין את צרכיו ומגבלותיו של המנוף האמריקני והשתמש בהם ללחוץ על מצרים וישראל להגיע לרגיעה תחת יצירת האשליה כי תהיה בכך תרומה לקידום השיחות להסדר קבע עם אבו מאזן, מה שיוכח כבר מחר כטעות. חמאס הצליח למצות עד תום את המאבקים הפוליטיים הפנימיים שלנו והבין את כוחו של המנוף לריסון פוליטי, שאינו מאפשר לפוליטיקאים לתת איש לרעהו להשיג הישגים שיתנו להם כוח לבחירות הבאות. ולבסוף, ניצל חמאס את מנוף מחיר הנפגעים, שמנע מממשלת ישראל להחליט להיכנס למבצע צבאי, שהרי אנחנו עייפים מכדי לשלם את מחיר הניצחון.

חמאס, שלא הסתיר את כוונותיו האפלות העתידיות ואת הצורך הדחוף שלו ברגיעה זמנית להתארגנות, זכה לשיתוף פעולה בלתי צפוי בעוצמתו משלישיית הצמרת הביטחונית של ישראל. בעוד ניתן להבין, באיזה שהוא הגיון עקום, את האינטרס החתרני של ראש הממשלה ושל שר הביטחון, המנכסים לעצמם את הישג הרגיעה אך יטילו אותו כתפוח אדמה לוהט איש לזרועות עמיתו לכשיכשל, לא ברורה עמדתו של הרמטכ"ל. מפקדו של הצבא, האמור להציע פתרונות צבאיים המשרתים את כוונותיו של הדרג המדיני, מסתמן על פי הדיווחים הגלויים כאישיות מדינית, שלא לומר פוליטית, לכל דבר. האם לקחי ועדת וינוגרד סנדלה את הרמטכ"ל, או שמא אינו בטוח ביכולתו של צה"ל להביס את חמאס ולהביאו מכוח הזרוע לשולחן ההסכמים ארוכי הטווח, במקום רגיעות מזדמנות וזמניות?

אנחנו נצא נפסדים

בכלל, מלחמת לבנון השניה ומסקנות ועדת וינוגרד הפכו לטראומה בלתי נשלטת במקומותינו. המסקנות ממלחמה זו מתורגמים לפי האינטרס האישי, הפוליטי הצר ולקחיה הלאומיים לא מיושמים. חמאס בונה את כוחו על פי אסכולת החיזבאללה ואצלנו ממשיכים לחשוב כי הקטיושות יחלידו, המנהרות יקרסו ותמיכת האוכלוסייה שבמצוקה תפחת. האמירה כי "טרור אי אפשר לנצח בכוח צבאי" עדיין שגורה בפי כל, אבל אף אחד לא מוכן להודות כי החיזבאללה וחמאס בנו צבא גרילה ולא גוף של תאי טרור. יתר על כן, חמאס הצליח במקום בו נכשל החיזבאללה, הוא הצליח להשתלט על חבל ארץ ולמסד מדינה, ולמי שעוקב מקרוב על התהליכים בדרום לבנון, מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה, אין עוררין שהחיזבאללה יעשה כל שביכולתו לחקות את חמאס. הסכם הרגיעה נותן לחיזבאללה סיבה לאופטימיות, שהרי בזה הרגע נכנעה ישראל לאיום החמאסי והכירה דה פקטו בישות החמאסית כגוף לגיטימי, שלא לומר כמדינה. ההישג העיקרי של מלחמת לבנון השניה, החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, עלול להירמס תחת גלגלי הוויתורים של ממשלת ישראל בהסכם הרגיעה.

איך שלא נסתכל על הרגיעה שנכנסה לתוקף, אנחנו נצא ממנה נפסדים. אם תמשך הרגיעה, יבסס חמאס את שלטונו ברצועת עזה ויחזק את מעמדו ביו"ש תחת ההבנה הפלסטינית כי הדבר הושג בזכות השימוש בכוח. אם תשבר הרגיעה, צה"ל לא יהיה מוכן לצאת למבצע אותו תכנן, שכן עד אז יערוך חמאס שינויים בהיערכותו ובהתעצמותו, ויהיה על צה"ל להשיג מודיעין מעודכן, להכין תוכנית מבצע חדשה ולאמן את הכוחות מחדש, וזה לא קורה מעכשיו לעכשיו. הסכם הרגיעה לא הביא שקט תמורת שקט אלא הכרה בחמאס תמורת אי ודאות.

דוגמה אחת מני רבות, שתבהיר מעל לכל ספק את שבריריותו של הסכם הרגיעה הזמנית, ניתן למצוא בציטוט דבריו של האלוף במיל' וראש המטה מדיני ביטחוני, עמוס גלעד: "אם גלעד שליט לא ישוחרר, מעבר רפיח לא יפתח", כה אמר ולא הבין כי בכך סתם את הגולל על המשך או הארכת הרגיעה. סוד גלוי הוא כי סביבתנו ידועה בחוסר אחריותה לטווח הארוך ובחוסר הבנתה את מערך האינטרסים האזורי. ולכן, לא יהיה זה מוגזם להעריך כי מעבר רפיח, שמאז נובמבר 2005 הנתון לשליטה בידי הרשות הפלסטינית ומצרים בפיקוח "כוח אירופי", ופתוח מזה זמן ל"מקרים מיוחדים" ימשיך להיות כזה כל עוד מעוניינת מצרים לשמור על עצמה מפני זליגת טרור חמאסי לשטחה, שיחזק את כוחות ההתנגדות הקיימים במצרים. מאחר שחמאס מעוניין בשליטה על המעבר ולא רק בפתיחתו, התוצאה הסופית ברורה - המעבר יפרץ, הרגיעה תישבר וגורלו של גלעד שליט יהיה מותנה במספר האסירים שתהיה ישראל מוכנה לשחרר, או לחילופין ישמש גלעד הצנום קלף מיקוח חמאסי להחזקת "עוטף עזה" כבני ערובה לשלומו.

* תא"ל (מיל') צביקה פוגל היה ראש מטה פיקוד הדרום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully