ועידת הפסגה של האו"ם להתמודדות עם מחירי המזון הגבוהים ננעלה בשבוע שעבר בהתחייבות של המדינות המשתתפות לפעול נגד הרעב המאיים על כמיליארד בני אדם. 183 מדינות קראו להגדלת ההשקעות בחקלאות, במיוחד בעולם העני, להעמיק את הסיוע ההומניטארי וכן ל"צמצם חסמי סחר".
הפסגה, שנמשכה שלושה ימים, כמעט נגמרה במבוי סתום, לאחר שמדינות אמריקה הלטינית איימו להטיל וטו על הצהרת הסיום שלה. קובה דרשה שתהיה התייחסות לחרם הסחר והמצור שמטילה עליה ארה"ב (הרי חרם ומצור לא בדיוק עולים בקנה אחד עם הדרישה האמריקאית הנושנה ל"צמצום חסמי סחר") - ואילו ארגנטינה התנגדה אף היא לדרישה לצמצם את "חסמי הסחר", בשל המסים הגבוהים שהיא מטילה על ייצוא מזון.
ואולם, המשתתפות בוועידה הצליחו בסופו של דבר להגיע לאחדות דעים, לאחר שארגנטינה הסתפקה בכך שהסתייגותה תירשם בסוף המסמך. כולן התחייבו "לחסל את הרעב ולהבטיח מזון לכולם, היום ומחר". ארגוני הסיוע לעולם השלישי טוענים כי היקף הבעיה דורש התחייבויות ארוכות טווח, משמעותיות יותר ממה שנכלל לבסוף בהצהרת הסיכום. מבחינתם, הוועידה הסתיימה בכישלון צורב.
יש מספיק אוכל לכולם
בתחילת הוועידה איימה על הצלחתה המחלוקת בנושא השימוש בביו-דלק. ארה"ב וברזיל הגנו על השימוש בתירס ובקני סוכר לייצור דלק, אל מול דרישת המשלחת הקובנית, שגרסה כי מוטב להשתמש במוצרים אלה כמזון. ההצהרה הסופית פייסה את כל הצדדים, כאשר ציינה רק את "האתגרים וההזדמנויות" הטמונים בדלק ביולוגי. ה"קומבינה" שבהצהרה הסופית, בוועידה רצופה משברים, לא יכולה להסתיר כי מעבר לרצון הטוב אין בינתיים פתרון להעלאת המחירים.
20 מיליארד דולר לשנה - זהו הסכום הדרוש להתמודדות עם משבר המזון העולמי. כך לדברי מזכ"ל האו"ם, באן קי מון. בהצהרה הסופית של הוועידה אין אזכור לסכום זה. המזכ"ל סיפר על החלטות סוכנות האו"ם למזון בנוגע להתמודדות עם הרעב העולמי, וקרא למדינות העולם להפנות יותר משאבים לטיפול בבעיה. "עלינו לטפל לא רק בסימפטומים, אלא גם ביסודות המשבר - הזנחה ממושכת של מגזר החקלאות בעולם והיעדר השקעה", אמר.
האומנם, האם התמשכות הרעב בעולם והזנחה ממושכת של החקלאות עומדות במרכז המשבר הנוכחי? או אולי אלו הן תוצאות שנובעות מבעיה מבנית עמוקה הרבה יותר? המדינות שהתכנסו ברומא חיפשו את המטבע מתחת לפנס. במילים אחרות: המשבר אינו תולדה של ירידה בתפוקה החקלאית בעולם, או בשל "חסמי סחר" אלא באופן חלוקתם של המזון והתוצרת החקלאית.
על פי נתוני המכון למחקר מדיניות המזון שבארה"ב, העולם מייצר כעת מזון המסוגל להאכיל פעמיים (!) את אוכלוסיית העולם. ולאור הנתון הזה, איך מסבירים שעל פי האו"ם, 34 מדינות נתונות עתה "במשבר מזון ללא תקדים"? ואת זה ש-100 מיליון בני אדם נתונים כעת לחרפת רעב היכולה להביא למותם תוך מספר חודשים? מהו המקור לאותו "טבח המוני שקט", כפי שהגדיר אותו פרופ' ז'אן זיגלר, העומד בראש תכנית המזון של האו"ם?
בשלוש השנים האחרונות עלו מחירי המזון, בממוצע ובעולם כולו, בכ-83 אחוז. גם באמריקה הדרומית, יבשה המייצרת הרבה יותר מזון ממה שהיא זקוקה לו, עלו מחירי המזון בצורה משמעותית, בארגנטינה בכ-36%, בצ'ילה ב-34% ובברזיל ב-24%.
הבועה שולטת
ליוקר המזון והתוצרת החקלאית ניתנו מספר סיבות:
1. העלאת רמת החיים בסין ובהודו. בשנים האחרונות מצדדי הקפיטליזם מצאו את קורבנם האולטימטיבי: הסינים וההודים. על פי גירסה זו, הסינים וההודים משדרגים את איכות מזונם, ולכן הם האשמים לעליית המחירים. אבל הודים וסינים, שמהווים כמחצית אוכלוסיית העולם, אחראים לעליה שנתית של כ-5 אחוזים בצריכת מזון. 5 אחוזים של תוספת בביקוש למזון איננה הסיבה לעלייה כה חריפה במחירים.
2. השינוי באקלים הבצורת. ישנם אזורים מוכי בצורת, כגון אוסטרליה, או חלקים נרחבים באפריקה. אבל יבול הדגנים היה אשתקד גדול ב-4 אחוזים לעומת 2006, וצופים שיגדל בשיעור דומה השנה. על פי נתוני האומות המאוחדות, עלה יבול הדגנים ב-300 אחוזים מאז 1961, לעומת הכפלה של אוכלוסיית העולם. יתכן שהבצורת תורמת לעלייה מתונה במחירי המזון, אבל היא לא מסבירה ייקור של עשרות אחוזים.
3. האתנול, הדלק הביולוגי גורם ליוקר המחירים. על פי הערכות מסוימות, השימוש בתוצרת חקלאית הוא המקור לייקור המזון בכ-9 אחוזים. הערכות מרחיקות לכת אף סבורות שדלק ביולוגי גורם להעלאת מחירי המזון (רק בגידולים מסוימים) בכ-25 אחוז.
ישנן כמובן "סיבות" נוספות: חולשת הדולר, העלאת מחירי הנפט, ירידה בתפוקה (למרות שהתפוקה החקלאית דווקא עלתה). מעטים מצביעים על הסיבה האמיתית ליוקר מחירי התוצרת החקלאית: משטר הקפיטליזם הגלובלי. קרי, קיימות סיבות מבניות -להבדיל מסיבות זמניות או משניות, כגון האתנול - לעליית המחירים.
אחת הסיבות היא הפיכתן של בורסות הסחורות ל"בועה" הפיננסית החדשה. בדומה למחירי הנפט, גם בתחום החקלאות, תאגידים גדולים החלו לסחור ביבולים עתידיים, במחירים עתידיים ולמכור ולסחור בייבול הדגנים של שנת 2010, כפי שמוכרים עתה "חוזים עתידיים" לאספקת נפט בעוד כשלוש וארבע שנים. ה"בועה", שמקורה בשוק המשכנתאות המשני, ושהתפוצצה ברעש גדול בקיץ שעבר והולידה משבר שטרם רואים את סופו, התחלפה בבועות המזון והנפט. זאת, לשמחת המוסדות הפיננסיים הגדולים והחברות הרב-לאומיות העוסקות בסחר בתוצרת חקלאית.
על פי נשיא הבנק העולמי, רוברט זואליק, "המחירים הגבוהים של התוצרת החקלאית והמזון יימשכו עד לשנת 2015". כך, שאחד הקודקודים של הגלובליזציה סבור שספסרים, חברות רב-לאומיות ותאגידים פיננסיים ימשיכו ליהנות מהמצב, ולעשות רווחים טובים עוד כשבע שנים. אם היא לא תתפוצץ קודם, כמובן.
* ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית