ימי אולמרט האחרונים

נראה שהפעם הקץ קרב: על ראש הממשלה אהוד אולמרט, זה שהצליח לשרוד פרשיות אין קץ בקדנציה הקצרה שלו, אין אחד במערכת הפוליטית שיהמר היום כמי שיסיים את 2008 בתפקיד. מפלגתו, קדימה, מתכוננת במרץ מאחורי הקלעים להחלפתו, בזמן שבכנסת מצליחה האופוזיציה להעביר מידי שבוע עשרות הצעות חוק פרטיות שעלותן לתקציב המדינה מרקיע שחקים. בעל הבית כבר לא כאן, וכל יום שעובר ונתפס כהיאחזות שלו בקרנות המזבח מרע את מצבו הציבורי.

עד לפרשת השחיתות ע"ש טלנסקי, נראה היה שאהוד אולמרט החבוט ציבורית דוקא מצליח בלוליינות להחזיק ברסן את הקואליציה שהרכיב. במבחן הפוליטי הקשה ביותר שלו, מסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת כשלי מלחמת לבנון השניה, אולמרט עמד, בניגוד לציפיות. שותפותיו לממשלה נותרו מאחוריו, בכלל זה מפלגת העבודה ומנהיגה שהתחייב לפרישה.

כשח"כ צחי הנגבי מקדימה, נאמנו של אולמרט, נדרש להתחיל ולסכם את כהונתו, הוא אומר כי "לכל ראש ממשלה יש את החולשות והיתרונות שלו. עבדתי אצל שמיר, נתניהו, שרון ואולמרט. בנושאים שחשובים יותר מאלו השגרתיים, נושאים רגישים שמחייבים שיקול דעת ועצבי ברזל ולפעמים ריסון עצמי- אני חייב לומר שאולמרט לא נפל מראשי הממשלה שקדמו לו. כולל שרון. הוא גילה יכולת מאוד גבוהה של קבלת החלטות".

אין רבים בכנסת שיזלזלו ביכולותיו של אהוד אולמרט כמנהל, וכשורד פוליטי. ח"כ יוסי ביילין ממרצ מפתיע ומחמיא: "אולמרט הוא ראש ממשלה עם אג'נדה", אומר ביילין. "הוא מנוסה מאוד, פיקח, כישרוני ובהחלט יש לו ניסיון טוב של ניהול. הוא ניהל את הממשלה בסך הכל באופן מאוד סביר. ההרגשה במערכת כולה היתה שיש מנהל טוב".

"מדינת ישראל היתה יכולה להנות מכישרונותיו", ממשיך ביילין, "והדברים שקורים כעת לא מספקים רגעים שמחים. אבל אין לי ספק שהוא היה טוב בהרבה משרון, שהיה ראש ממשלה גרוע מאוד".

"יש תפקידים בניהול הממשלה והמדינה שהוא ניהל טוב", אומר ח"כ ישראל כץ מהליכוד, שמכיר אותו שנים ארוכות עוד כשהיו חברי מפלגת האם. "אבל בתור מנווט אולמרט נכשל. אין נושא אחד שהוא קידם בצורה משמעותית. זה קרה משום שהוא לא קבע לעצמו מטרות אמיתיות וריאליות".

במבחן התוצאה המדיני-ביטחוני, לא יימצאו סנגורים רבים לכהונתו של אולמרט. הכישלון במלחמת לבנון השניה הוא קונצנזוס בכל קצוות המפה הפוליטית. התנהלות הממשלה בעזה לא מניבה פירות, ירי הקסאמים והקטיושות לא פוסק, הגיע ללב אשקלון וגובה קורבנות בנפש.

לסנגור הנגבי יש הסבר: "ירי הקסאמים מלווה אותנו כבר שבע שנים. אי אפשר ליירט את הקסאמים בדרך טכנולוגית עד שמערכת 'כיפת ברזל' תתחיל לפעול. לכן יש דילמה שמלווה את הממשלה כבר למעלה משנה: כיצד לפעול. עכשיו, אחרי שהאירוע בסוריה שגרר מתיחות הסתיים, וביקור בוש הסתיים אף הוא, הדילמה הופכת להיות יותר מעשית. היו נימוקים מאוד נכונים בהחלטה של האיפוק, אבל עתה זה יכול להשתנות".

גם את האחריות על תוצאות מלחמת לבנון הנגבי בוחר לגלגל לצה"ל. "ההחלטה לצאת לקרב היתה נכונה, אבל ראש הממשלה קצת הוטעה מהגישה של הצבא לפיה ניתן להתמודד עם ירי על העורף בדרך שאיננה קרקעית".

לטענת ביילין, החטא הקדמון בהתנהלות ראש הממשלה היה מינויו של עמיר פרץ לשר הביטחון, במקום תפקיד שר האוצר בו חפץ. אולמרט העדיף להציב באוצר את מקורבו אברהם הירשזון - החלטה שהתבררה כאומללה והסתיימה בכתב אישום נגד הירשזון באשמת גניבה. אבל נחזור לפרץ, ולביילין שמפרשן כי "אולמרט העריך שהוא יוכל לעבוד ישירות עם צה"ל, ולכן הוא תפס את תפקיד שר הביטחון כמשהו שלא מחייב דומיננטיות. המינוי של פרץ יצר מציאות של שר ביטחון ללא ניסיון".

ומה עם זמירות השלום החדשות מכיוון סוריה? האמנם לאולמרט יש חזון מדיני שככל הנראה ייבצר ממנו לממש? "אולמרט בנה קואליציה שלא התאימה לאג'נדה שלו", כך ביילין, שממשיך לתת לראש הממשלה קרדיט. "הוא יכול היה למנות קואליציה אחרת, והוא בנה קואליציה לא רק עם ש"ס אלא גם עם ליברמן מתוך מחשבה שהוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא הבין ששותפיו לא יתנו לו להתקדם. יש לו רוב של 70 חברי כנסת שהיו הולכים איתו לכל הסכם מדיני, אבל הוא העדיף את הקואליציה הנוכחית".

"הטראומה של לבנון, והחקירות בהן הוא נמצא, יצרו מצב שאולמרט לא יכול היה לתת את דעתו על האג'נדה האמיתית שלו. ולכן הוא חייב להשהות את עצמו כי ראשו לא שם. כמה שיש לו עור עבה ושהוא כשרוני והוא שם מסיכה על פניו – הראש שלו במקום אחר".

אם כך הם הדברים, ולאומרט אכן מצויד באומץ מדיני, הרי שיש לו בעיה קשה של דימוי ציבורי. גורם פוליטי בכיר אומר כי "יש פער בין יכולותיו של אולמרט לרכז נושאים ולקבל החלטות לבין הדימוי שנוצר לו, דימוי של נהנתן שרק מנסה לשרוד, והדימוי הזה יעלים אותו מהזירה הציבורית".

אהוד אולמרט מעולם לא היה חביב מובהק של הקהל. מאז ראשית ימיו כנסיך ליכודניק הוא נתפס כישיר על גבול הבוטות, שש אלי קרב, חמוש בציניות, קומבינטור. זו הסיבה שעל אף כישוריו נבחר אחרי המקום ה-30 ברשימת הליכוד. השנים ריככו אותו, הוא למד לשדר ממלכתיות והתאים עצמו לתפקידו הרם. ועדיין - הוא נהנה מאחוזי תמיכה עגומים מאוד בסקרים כבר שנתיים, עוד לפני ששמו של טלנסקי עלה בציבוריות הישראלית. כיום, כשגם הגיבוי הפוליטי שלו מבית הולך ונמוג, זו לבטח לא תהיה החזית שתציל את גורלו הפוליטי.