כמו דם לבן

לכבוד חג השבועות, עלו בי מעט הרהורים על חלב, פרה וגבינות, בעזרתו של אחד המתנגדים הגדולים לנושא. לא, אין מדובר בפרופסור מכובד לתזונה או במרפא סיני עדכני, אלא במי שהיה הילד הרע של הרוחניות, אושו, שהחליט להפוך בשיחה אחת לתזונאי ולספר את הגיגיו בנושא החלב.

וכך הוא סיפר בגילוי לב: "עוד בילדותי שנאתי חלב, אבל, במשפחה שלי חייבו אותי לשתות חלב נגד רצוני. זה היה הדבר היחיד בחיי שעשיתי כנגד רצוני. הצלחתי להתמודד עם זה רק בזכות זה שהייתי עוצר את הנשימה ושותה את כל הכוס בשלוק אחד. כך שלא איאלץ להריח אותו".

מוזר, תת-היבשת ההודית, נודעה מאז ומתמיד בקשר ההדוק שלה בין פרות, חלב וקדושה. מאז ומתמיד היו בהודו מיתוסים מיוחדים על חלב וכמובן על הפרה. הפרה נחשבת לדמות אימהית, היא מעניקה חלב ובתמורה האדם שומר לה אמונים כמו לאמו שהניקה אותו ולכן לא שוחט אותה כאשר מפסיקה להיות פוריה. מזגה הנוח נחשב כערך חינוכי.

התפריט ההודי הצמחוני ההודי מרובה במאכלים מבוססי-חלב והם מהווים חלק חשוב מתהליך הפולחן. אפילו בתורת הרפואה ההודית, האיור-וודה, מופיעה הטענה, כי חלב חם הוא זה שאחראי באופן ביולוגי על פיתוח היכולת הרוחנית של האדם.

ומה יש לאושו לומר על זה? "הייתי מנסה להסביר למשפחתי שבחלב אין שום דבר צמחוני. האוכל הזה בא מחיות בדיוק כמו הבשר. מהיכן מגיע החלב בגוף הפרה? הוא מגיע מהמכאניזם הביולוגי של האם שמשנה את הדם לחלב, למעשה כששותים חלב שותים דם לבן. סבתי הייתה מכסה את אוזניה ונוזפת בי: אל תאמר דברים כאלו, אחרי שאתה מדבר כך, אני תמיד אזכור את הדם הלבן בזמן שאני שותה חלב..."

ואולי אושו צודק. כל האגדות היפות על החלב שייכות להודו המסורתית, ואילו הודו המודרנית סובלת לא רק מצפיפות אוכלוסין של בני אדם, אלא גם מצפיפות פרות. הרפתנים המודרניים כבר מכבדים פחות את הפרה, מנצלים אותה הרבה יותר מעבר לשימוש אישי-ביתי ומאדירים את השימוש בחלב והאספקטים הרוחניים שלו על מנת להפוך את האוכלוסייה למאגר צרכני החלב הגדול בעולם, יותר ממיליארד.

אושו: "אני שונא את החלב בגלל הצביעות שמלווה לדרך הצריכה שלו. הפרה מעוניינת ליצר חלב רק בשביל העגל שלה, אז איך אתם חושבים מוציאים ממנה עוד חלב כשאין לידה עגל? מבצעים מניפוליציה ואז הפרה מייצרת עוד ועוד חלב. לפרה המסכנה אין כל דרך לדעת שמישהו שילם עליה כסף ובגלל זה היא אמורה לתת לו עכשיו לחלוב אותה כמה שהוא רוצה. אנחנו מאמינים שאנחנו לא אלימים, מטעים את הפרות המסכנות וכדי לא לחוש רגשות אשם, אנחנו סוגדים לה".

ובישראל? התפישה הכללית הרווחת היא שאנחנו חיים בארץ זבת חלב. בחג השבועות, הגבינות והיין ניצבים על שולחנותינו ואנחנו מרבים באכילת עוגות גבינה, בלינצ'סים ויוגורטים למיניהם. אבל מתחת לפני השטח מכרסמים המחקרים, הממצאים והפרשנויות שהחלב למעשה ממש מזיק לנו.

ידוע לנו שכמעט כל הפרות בעולם המודרני גדלות בתנאים מחפירים, שרחוקים ממרעה עשב פסטורלי. במכלאות הן עוברות תהליך של הנדסה גנטית, ניזונות מהורמונים ואנטיביוטיקה ו"מתנפחות" למימדים לא פרופורציוניים.

מכאן צמחו הטענות שהמרכיבים של החלב המהונדס עלולים להזיק לאדם. הלקטוז שבחלב נחשד כגורם למחלות כרוניות, כמו כאבי בטן וכאבי ראש. החלבון בחלב כך אומרים, קשה לעיכול ולכן עלול להפעיל באופן שגוי את מערכת החיסון בגוף ובשל כך עלולות להיווצר בעיות בעיכול, בנשימה ואף להגביר את הנטייה לסוכרת נעורים, לחץ דם, אסטמה ואלרגיות למיניהן.

נשארנו עם הסידן שחשוב לעצמות, אבל אם רוצים להיות באמת צמחוניים, הרי שהוא מצוי גם בטחינה ובסלט. ובכלל, היונקים בטבע, אפילו החיות הכי גדולות, לא עושות שימוש בחלב אחרי תקופת החיים הראשונה. אפילו הפילים מפתחים עצמות מכובדות שסוחבות הרבה משקל ועדיין לא צורכות חלב, בטוח לא באופן אובססיבי כמונו.

אבל מה, זה טעים, ויש כל כך הרבה מוצרים בסופר עם עטיפות צבעוניות שמגרות את החיך, יש גבינות בוטיק, מילקי, יוגורטים מופלאים. בישראל למדו לפתח את ניצול החלב במידה כל כך גבוהה, שאנחנו יודעים לחלוב מכל פרה יותר מ-80 ליטר ביום, כמעט פי שניים מהתנובה של פרה הולנדית ממוצעת. בהתאמה, המגוון בסופר רק גובר ועמו גובר התיאבון שלנו. כמובן, שכל אחד בוחר לפי ראות עיניו אם להמשיך או להפסיק לאכול חלב, אך מהי המלצתו של אושו לסיכום העניין?

אושו: "החלב ממסך את הטעם של כל מה שאוכלים לידו, כשמוותרים על החלב מתחדד טעמם של הפירות, הירקות והעשבים. כשבלוטות הטעם מעודנות, גם לחם עם חמאה יכול להיות מעדן. אבל מה שחשוב באמת זה לא הארוחה עצמה, אלא מה שעושים אחריה. ההמלצה שלי: שינה טובה. כמו שאומרים ביוגה, זה אחד המצבים היחידים שבאמת קרובים למצב של סמהדי, של הארה".

דבריו של אושו הופיעו במקור בטקסט שלא יצא לאור בעברית תחת השם: "From personality to individuality" / 1984. @ all rights reserved to Osho international foundation.