ווטס אלן
מי שנכנס בימים אלו בשערי האוניברסיטה, יודע עד כמה קשה להכניס רעיונות ניו-אייג'ים בחוגים למדעי הרוח. נכון הרבה קורסים סובבים את העניין, יש לימודי יפנית, לימודי פילוסופיה הודית ואפילו עיסוק לא מועט בזן. אך את הניו-אייג', כלומר החיבור הטבעי והמודרני בין המזרח למערב, עדיין אסור להזכיר.
למזלו של אלן ווטס (1915-1973), הוא חי בתקופה קצת אחרת, לפני הספקנות והציניות, כשהמזרח וקסמיו הרוחניים היו בשיא ההתעניינות של הקהל המערבי. ווטס היה אמור בגיל 16 להפוך לכומר, אך במקרה נחשף לכתבים בודהיסטים ושינה את ייעודו - הוא בחר להביא לקהל האמריקאי את החוכמה המזרחית לכל מקום אליו נכנסה המדיה, דרך הרדיו, הטלוויזיה והעיתון.
תוך מספר שנים, יצר לעצמו ווטס קהל של מיליונים שהקשיבו בדריכות לאופן בו פירש והתאים את הפילוסופיות והמחשבות המזרחיות לצרכי היומיום של החברה המודרנית. חדשנותו נתנה לו מקום של כבוד בקולג'ים האמריקאים, שם רעיונותיו ה"ניו-אייג'ים" התקבלו בברכה ובסקרנות. מידי פעם היה לוקח ווטס קבוצה של סטודנטים ומגשים איתם חלום: לנסוע עם המרצה האהוב למזרח, לטייל ולחקור את הפילוסופיה במקום שבו היא מתהווה, וכל זאת עוד לפני תחילת שנות ה-70.
כאמור, בארץ, ענייני הניו-אייג' זוחלים הרבה יותר לאט וספרו הידוע ביותר של אלן ווטס "דרך הזן" משנת 1957, אמור לצאת לאור עד סוף השנה הזו.