המועמד השחור ברק אובמה נבחר כמועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית. לעת-עתה מסרבת יריבתו הילרי קלינטון להוציא הודעת איחולים למנצח בעונת הפריימריז. שתיקתה אינה מוסיפה כבוד, אך ההתרגשות על בחירתו של אובמה גוברת גם על המתחים שנותרים במפלגה הדמוקרטית וגם על פרפרי הבטן במפלגה לקראת המירוץ הקשה שיתנהל בחמשת החודשים הבאים נגד המועמד הרפובליקני, ג'ון מקיין.
במדינת ישראל, שמתכוננת לבחירות משלה, מועמדותו של אדם שחור לנשיאות בארה"ב אינה מעוררת עניין גדול. מעטים שואלים את השאלה הידועה "האם זה טוב ליהודים".
האדישות מוצדקת, משום ששאלה זו אינה רלוונטית כעת. העיתונאי תום פרידמן כתב לאחרונה בטור שלו: "בארה"ב תמיכה במדינת ישראל נחשבת היום כסוגיה על-מפלגתית, ואין חשש ממשי שבחירת המועמד הדמוקרטי על פניו של המועמד הרפובליקני, או להיפך, תביא לשינוי קיצוני במערכת היחסים הסדירה והממוסדת בין ישראל לבין ארה"ב. בחזית גורלית זו של יחסים בין מדינות, אובמה טוב ליהודים כמו שמקיין טוב ליהודים".
לפיכך, אין טעם היום להציב את השאלה לגבי אובמה וטובת היהודים. עם זאת, הגיע הזמן להכיר בתהליכים בארה"ב אשר ישליכו בקרוב על הפוליטיקה אצלנו. האובמיזציה תפקוד את הפוליטיקה הישראלית בדורות הבאים, ותביא לעלייה של פוליטיקאים מהפריפריה החברתית. כדי להבין את המשמעויות הכרונולוגיות של "בקרוב אצלנו" כדאי אולי להעמיד את המהפך הפוליטי שמתחולל בימים האלה בארה"ב ברצף זמן נוח לפרספקטיבה הישראלית.
אפליה מתקנת
לפני 60 שנה, בקיץ 1948, פחות או יותר עם הקמתה של המדינה היהודית, חל פיצול בוועידת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב כאשר צירים ממדינות הדרום סירבו להשלים עם עמדותיו של המועמד הנבחר, הארי ס. טרומן, שצידד בהענקת זכויות אזרח לשחורים. הדמוקרטים הדרומיים אף הקימו מפלגה משלהם שפעלה במשך שנים למען הנצחת משטרי גזענות במדינות שונות בארה"ב, בעיקר בדרום.
היווצרותה של מפלגה זו חישקה את טרומן, שנקלע ב-1948 למירוץ צמוד ביותר מול המועמד הרפובליקני. כתוצאה מכך, במהלך הקדנציה שלו, עד 1952, לא הצליח טרומן לקדם שיפורים ממשיים בתחום זכויות האזרח. מעבר להחלת האינטגרציה בצבא האמריקני, לא קודמו השחורים בארה"ב לאחר בחירתו של טרומן ב- 1948, חרף היותו איש בעל מחויבות אינסטינקטיבית לצדק חברתי.
כלומר, לפני 60 שנה התסריט שבו יקום מועמד שחור לנשיאות בארה"ב נראה הזוי לחלוטין. כל מתבונן סביר היה מגיע למסקנה ש"תסריט כזה לא יתכן בקרוב אצלנו באמריקה".
אבל מאז התרחשו מהפכים רבים בפוליטיקה האמריקנית, בעיקר ברמה של הרשות השופטת. זה התחיל עם פסיקות באמצע שנות ה-50 למען אינטגרציה בתחומי חינוך. התהליך נמשך לאחר רצח קנדי עם מהלכי חקיקה בנושאי זכויות האזרח. וזה נמשך בהחלת האפליה המתקנת בארצות הברית, מדיניות שעוררה מחלוקות רבות מכיון שהרגילה את הציבור בארה"ב למצב חברתי חדש לחלוטין, שבו יש לצפות כי שחורים ובני מיעוט אחרים יגיעו לתפקידים בכירים.
בעוד 60 שנה - בקרוב אצלנו
תקשורת ההמונים שולבה גם היא במהפך הרב-תרבותי הזה, והקדימה את בחירתו של אובמה בהפקת סרטים וסדרות טלוויזיה שבהם אנשי הפריפריה, נשים, שחורים ואחרים, מתברגים אל ראש הפירמידה. אפשר בהחלט לקבוע שהמציאות שאנחנו עדים לה הבוקר, בארה"ב, החלה להירקם בעקבות הפקות הריאליטי הווירטואליות של הוליווד.
המציאות הזו אינה גימיק והיא איננה ספין. תמורות משמעותיות הביאו אדם שחור למירוץ הנשיאות בארה"ב ב-2008. קרוב כל כך לבית הלבן. הלאום האמריקאי - שהוא תולדה של התיישבות של לבנים אירופאים במרחב לא מערבי - מקבל בימים הללו החלטה נועזת, שלפיה בחירת בן מיעוט לתפקיד הבכיר במדינתם היא אינטרס כלל לאומי. בקרב החברות הדמוקרטיות בעולם, הולכת ומתבססת התובנה כי חברה פלורליסטית היא בטוחה ומשגשגת יותר.
כמו בארה"ב של קיץ 1948, אצלנו בישראל ב-2008 יש בוודאי רבים אשר משוכנעים כי אין להעלות על הדעת מצב שבו חיבור של כוחות מסויימים בחברה שלנו יעלה אל ראש הפירמידה נציג המיעוט הערבי. מי יכול להעלות על הדעת מצב שבו הרוב בקרב היהודים בישראל יגיע למסקנה שבחירתו של נציג המיעוט הערבי לתפקיד בכיר הינו לטובת הלאום. יבוא היום שבו רוב האוכלוסיה יחליט שהאובמיזציה בקידום מועמדים ערבים בפוליטיקה הישראלית יכולה לחזק את ישראל, כמדינה יהודית ופלורליסטית. זה יקרה בקרוב אצלנו סנכרנו את שעונכם ללוח זמנים של 60 שנה מהיום. בדיוק כמו באמריקה.
ד"ר מתיו סילבר הוא ראש החוג ללימודים רב תחומיים במכללה האקדמית עמק יזרעאל