פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חגיגות ה-60: הזיקוקים שלא ראיתם

      חודש אחרי החגיגות, מתגלה חשש לחריגה בתקציב הענק. הסיבות: ויתור על מכרזים, החלטות שלא קוימו וחישובי תקציב ללא בסיס

      קולות ויכוחים רמים בקעו השבוע מחדר הישיבות במשרד ראש הממשלה. לא היה מדובר בדיון סוער על שיחות השלום עם סוריה או על התפתחויות חדשות בפרשת מעטפות הכסף, אלא בניהול חגיגות ה-60 לישראל, שהיו אמורות להיות אחת מנקודות האור הבודדות בתקופת שלטונו של אהוד אולמרט. כעת, חודש לאחר שכבו הזיקוקים בכיכרות הערים, מסתמן כי התנהלות בעייתית של הגופים המעורבים עלולה להביא לביטולם של חלק מ-60 האירועים שנקבעו לציון השנה ה-60 למדינה, בגלל חשש לחריגה תקציבית.

      רק זה היה חסר למטה חגיגות ה-60, שהוקם על ידי משרד ראש הממשלה. הביקורת הציבורית החריפה על גובה התקציב שהוקצה לחגיגות - 99.6 מיליון שקל נכון להיום - וזיכרון החריגות וההתנהלות הלקויה בחגיגות היובל, לפני עשור, גרמו לשרה הממונה ויו"ר המטה, רוחמה אברהם-בלילא, להתחייב פומבית מבעוד מועד כי בארועי שנת ה-60 לא יהיו חריגות תקציביות.

      מתוך התקציב נוצלו עד כה 33.2 מיליון שקל, כך לפי דו"ח החשב הכללי באוצר, ו-13 ארועים ופרויקטים יצאו לפועל - אך במשרד ראש הממשלה חוששים כי הכסף הנותר לא יספיק להפקת 47 הפרויקטים האחרים המתוכננים, ולפיכך שוקלים לבטל חלק מהם. כך נאמר בישיבה סוערת שנערכה השבוע בהשתתפות חיים (חיימון) גולדברג, מנהל מטה החגיגות.

      איך קרה שתקציב אדיר ושנוי במחלוקת של כ-100 מיליון שקל אינו מספיק כדי לכסות את כל הארועים שקבעה מראש ועדת השרים לחגיגות ה-60 בראשות אברהם-בלילא? תחקיר TheMarker מעלה חשש כי לא תמיד התקיימו מכרזים לספקים; כי החלטות ועדת המכרזים לא תמיד קוימו; וכי וחישובי התקציב לאירועים לא נערכו תמיד על סמך בדיקות מקדימות מדוקדקות.

      יש זיקוקים, אין מכרז

      בערב יום העצמאות, לפני כחודש, מילאו את שמי ישראל זיקוקים צבעוניים שהאירו ללילה אחד את המציאות הישראלית באור עליז. היה זה ארוע הדגל של חגיגות שנת ה-60 למדינה. מאחורי המופע האורקולי, "מאירים את השמים" - שהופעל בו זמנית בשמונה אתרים שונים - עמדו שני גופים: אריאל, חברת הניהול העירונית של ירושלים, שזכתה במכרז שערך משרד ראש הממשלה לחברות ניהול; וחברת גיל טייכמן, שנשכרה לצורך הפקת הארוע על ידי אריאל.

      נתחיל בשורה התחתונה: המופע הגרנדיוזי עלה למשלם המסים 11.5 מיליון שקל. הסכום הזה אושר על ידי ועדת השרים חודש לפני האירוע והוא גבוה ב-1.5 מיליון שקל מהתקציב המוצהר של הארוע.

      ייתכן שהסיבה לחריגה בתקציב היא שדווקא בארוע היקר ביותר מארועי שנת ה-60 לא נערך מכרז לבחירת חברת ההפקה. תחת זאת הסתפקה חברת הניהול אריאל ב-RFI, שהוא הליך מקדים שנועד לסייע לגורמים ממשלתיים לקבל ייעוץ מאנשי מקצוע, כדי לקבוע מאוחר יותר את תנאי המכרז. החברות הנענות לבקשת RFI מנדבות מידע מקצועי בלבד ואינן מציעות הצעות כספיות. יתרה מזאת, למזמין המידע אין כל התחייבות כלפיהן. ההליך אינו מחליף בשום אופן מכרז.

      אריאל פירסמה את בקשתה לקבלת מידע מגורמים מקצועיים ארבעה חודשים לפני הארוע וקיבלה מענה רק מחברת גיל טייכמן. אף שבהליך ה-RFI לא מעורבות הצעות כספיות, אריאל קיבלה את הצעתה של חברת גיל טייכמן לקיים את הארוע ב-11.5 מיליון שקל - וזאת מבלי לקיים מכרז, כנדרש מהוראות החשב הכללי באוצר ואף מהנחיותיה המפורשות של אברהם-בלילא ומתנאי הזכייה של אריאל במכרז לחברות הניהול.

      ההסבר של אריאל הוא שהחברה הודיעה מראש ובפומבי שהיא שומרת לעצמה את הזכות "לא לשתף בשלבים מאוחרים יותר את מי שלא יטרח להגיב ל-RFI". לאור העובדה שטייכמן היה היחיד שנענה לבקשת המידע שלה, החליטה אריאל שהמכרז מיותר: "לאור ההבהרה שלפיה מענה ענייני בשלב זה מהווה כרטיס כניסה לשלב הבא, לא היה זה מן ההגינות לצאת למכרז", מוסרת החברה. "בתוספת סד הזמנים שבהם היה נתון הפרויקט, מתקבלת המסקנה היחידה הבאה בחשבון - והיא שניהול המשא ומתן עם טייכמן היה הדרך היחידה והנכונה מבחינה ציבורית לקדם את הפרויקט בלוח הזמנים הקשיח שהיה לו". עוד אומרים באריאל כי "כל ההתקשרויות של החברה במסגרת חגיגות ה-60 נעשו בהתאם לנהלים, שבבסיסם הרצון והצורך לשמור על הזדמנות שווה ותחרותיות", וכי החברה קיימה "משא ומתן ממושך עם קבוצת גיל טייכמן כדי להבטיח את התנאים המיטביים מבחינת הפרויקט ומבחינת הבקרה והשקיפות".

      כשירון זליכה - שפרסם בזמן כהונתו כחשב הכללי במשרד האוצר הוראות להתנהלות מטה החגיגות - שומע את הדברים האלה, הוא רותח. "RFI אינו מהווה תחליף לעריכת מכרז", הוא אומר. "תגובתה של החברה בעניין זה היא יותר מתמוהה. ההנחיות שפירסמתי חייבו את משרד ראש הממשלה לערוך מכרזים, ולחלופין לוודא כי מכרזים נערכים בכל הרבדים של התקציב שאישרה הממשלה. נראה לכאורה כי משרד ראש הממשלה עקף את חובת המכרז שהוטלה עליו באמצעות גוף מתווך, שמשום מה לא חויב בחובת מכרז בעצמו. אף אם משרד ראש הממשלה ביקש לשכור חברת מינהלת, היה עליו לחייב אותה בעריכת מכרזים באופן שיהיה שקוף לגורמים האחראים".

      מחברת גיל טייכמן נמסר בתגובה כי היא "ניגשה למכרז רשמי שפירסמה מדינת ישראל, זכתה בו כדת וכדין וביצעה את הפרויקט לפי כל תנאי המכרז. כל שאלה מעבר לכך יש להפנות למדינת ישראל".

      במטה ה-60 מבהירים כי החברות הונחו לפעול ברוח חוק חובת המכרזים וכי "למיטב ידיעתנו חברת אריאל פעלה בהתאם לנהל ההתקשרות שסוכם בינה לבין משרד ראש הממשלה. אם ברשותכם מידע ספציפי, העבירו אותו ליועץ המשפטי של החברה ואלינו לבדיקה".

      השרים קבעו? אז מה

      תפקידן של אריאל ושל החברה הנוספת שזכתה במכרז לחברות הניהול, החוויה הישראלית, הוא לדאוג לניהול ארועים שנקבעו לציון שנת ה-60 ולשכור את שירותי המפיקים והספקים שיוציאו את הארועים לפועל באמצעות מכרזים. לפי ועדת המכרזים, החוויה הישראלית - חברה בת של הסוכנות היהודית - היתה אמורה לטפל ברוב התקציב ומונתה לנהל 27 ארועים בתקציב כולל של 18.3 מיליון שקל, שהם כ-55% מסך התקציב שהופנה לניהולן של שתי החברות הזוכות. סביר להניח שאחת הסיבות למינוי היתה דמי הניהול הנמוכים שהציעה החברה, 4.5%. אריאל, לעומת זאת, דרשה דמי ניהול גבוהים בהרבה - 7.5% - וקיבלה לידיה תקציב של 13.8 מיליון שקל (כ-45% מסך התקציב) בעבור ניהולם של שלושה פרויקטים.

      עם זאת, מדו"חות החשב הכללי באוצר לחודש מאי, שהגיעו לידי TheMarker, עולה כי בפועל הופקדה אריאל על ניהול ארועים בתקציב של 16.7 מיליון שקל - 2 מיליון שקל יותר מהסכום שהוגדר במקור. ארוע נוסף שאריאל ניהלה, "מסיבת המסיבות", שהתקיים לאחר מופעי "מאירים את השמים", תוקצב במקור ב-3.5 מיליון שקל, אך בפועל עלה 4.1 מיליון שקל מתקציב המטה.

      לעומת זאת, החוויה הישראלית, שהיתה אמורה להיות חברת הניהול הראשית של המטה, הופקדה עד כה על ארועים בתקציב זעיר של 200 אלף שקל. לפי הנתונים הכספיים של אגף החשב הכללי באוצר, סביר להניח כי החוויה הישראלית כבר לא תזכה לנהל את רוב התקציב, כפי שהובטח לה במקור.

      החריגות התקציביות בארועים שמנהלת אריאל הן חדשות טובות לחברה, הגובה אחוזים מתקציב הארועים כדמי ניהול. הכנסות אריאל עד כה מדמי ניהול בלבד הן 1.25 מיליון שקל, בעוד שהחוויה הישראלית הכניסה רק 9,000 שקל מדמי ניהול - אף שהיא היתה אמורה להיות חברת הניהול הראשית. מלבד זאת, המדינה מכסה את משכורותיהם והוצאותיהם של חלק מעובדי החברות.

      בגלל תקצוב היתר שהופנה לאירועים שניהלה אריאל, כעת התקציב הכולל שיועד לארועים בניהולן של שתי חברות הניהול קטן יותר. מכיוון שאברהם-בלילא התחייבה לא לגרום לחריגות תקציביות, מטה החגיגות ייאלץ לגרוע תקציב מארועים שעדיין לא התקיימו או לבטל חלק מהם.

      ממטה ה-60 נמסר: "בתוכנית העבודה שנקבעה עם תחילת עבודת המטה, חולקו הארועים בין חברות הניהול באופן שישמור על מאזן החלוקה ביניהן כפי שהוגדר בתוצאות המכרז שבמסגרתו נבחרו. חברת אריאל הפיקה רק שני ארועים בעבור המטה, וכל שאר האירועים העתידים לצאת להפקת חברות הניהול (שמספרם רב) יעברו ישירות לחברת החוויה הישראלית".

      החוויה הישראלית, כך נראה, כלל לא היתה מודעת לשלל הארועים שהוטל עליה לנהל - ונודע לה על כך רק מפניית TheMarker. לפי טענות אנשי החברה, סוכם כי הם ינהלו חמישה או שישה ארועים קטנים. בתגובתה הרשמית כבר עודכן המספר ונמסר כי "עד היום נמסרו לטיפולה של החברה שמונה ארועים בתקציב כולל של כ-7 מיליון שקל".

      עוד נמסר כי "אופן חלוקת הארועים נקבע באופן בלעדי על ידי מטה ה-60 במשרד ראש הממשלה, והחוויה הישראלית אינה צד לקביעה זו". בעניין זה אומרים במטה: "אין שום תנאי המחייב את מטה ה-60 לפרוש מראש בפני חברות הניהול את התוכנית השנתית הכוללת".

      הקשרים של תורג'מן

      החברה העירונית אריאל, שבבעלות עיריית ירושלים, הוקמה בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש העירייה ומשמשת הזרוע המבצעת של הפקות התרבות בעיר. מנכ"ל החברה מיום היווסדה, ציון תורג'מן, שימש המשנה למנכ"ל העירייה בימי כהונתו של אולמרט כראש העירייה. מנכ"ל העירייה דאז, רענן דינור, משמש כיום מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולתורג'מן קשרים הדוקים עם דינור עד היום.

      מצד אחד, אומרים מקורבים למטה החגיגות, תורג'מן ידוע כ"ביצועיסט מעולה, שיודע להוציא לפועל ארועים מרשימים מבלי להסתבך יותר מדי בכבלי הביורוקרטיה". מצד שני, אף אחד מהם לא הופתע כשחברת אריאל זכתה במכרז.

      תורג'מן הוא גם אחד השמות שהוזכרו בפרשת הרשות לעסקים קטנים, הנחקרת כעת על ידי המשטרה בחשד למינויים פוליטיים שביצע אולמרט בתקופה שבה כיהן כשר התמ"ת - ודינור כמנכ"ל המשרד. במחשב של ראש לשכתו של אולמרט, שולה זקן, נמצאו תכתובות מחשידות - בין השאר ממי שמשמש כיום מזכיר הממשלה, עובד יחזקאל, שביקש מאולמרט באופן אישי למנות את תורג'מן לסמנכ"ל שירות התעסוקה. "הוא מאוד מעוניין, ובינינו - גם מתאים. נוכל באמצעותו לעשות שם לא מעט דברים", נכתב שם.

      חברת אריאל מסרה בתגובה כי היא נבחרה בהליך מכרזי תקין וכי "הרמיזה כאילו קשרים אישיים גרמו להפקדתה של אריאל על הפרויקט עושה עוול לאריאל עצמה, שיכולה להציג שורה של פרויקטים תדמיתיים וארועים ציבוריים אשר נוהלו על ידה בהצלחה וברוב עם".

      תורג'מן מסר בתגובה: "חברת אריאל היא בעלת מוניטין מספיק גדולים וחזקים כדי להופיע בפני ועדה שבה יושבים יועצים משפטיים של משרד הממשלה, חשבים וגורמים נוספים. אני לא רוצה להאמין שמישהו מהם היה מושפע, אם בכלל, משיקולים לא ענייניים".

      מקורות במשרד ראש הממשלה מסרו כי לא היתה התערבות מצד דינור בענייניה של המנהלה.

      150 מיליון שקלים

      מעל פעולת המטה נח ענן כבד בדמות חגיגות היובל למדינה, שנערכו לפני עשור. דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחר החגיגות קבע כי עמותת היובל קיבלה החלטות בלחץ זמן ולא תמיד הקפידה לשמור על כללי המינהל התקין ועל מינהל כספי תקין. גם הפעם נראה כי מטה הארועים פעל בלחץ זמן. לפיכך הציעה אברהם-בלילא כי "שינויים בלתי מהותיים בתקציבי האירועים לא יחייבו אישור נוסף של ועדת השרים".

      באחת הישיבות הוצגו בפני השרים "ארועים שבוצעו על ידי מטה ה-60 ומובאים בפני ועדת השרים לאישור בדיעבד". כך, לדוגמה, נפרש דגל ענקי באילת בעלות של 50 אלף שקל מתקציב המטה ללא אישור הוועדה, והוחלט על איסוף גולות להנצחת ילדי השואה בתקציב של 815 אלף שקל - שחלקו הועבר ממשרד החינוך ומעיריית חולון. בסך הכל אושרו כך בדיעבד 350 אלף שקל מתקציב המטה.

      ממטה ה-60 נמסר בתגובה: "כלל ארועי ה-60 הובאו לידיעת ועדת השרים לארועים עוד לפני מועד קיומם. בכמה מקרים עודכנו נתונים במהלך העבודה על הארועים, כגון תקציב, והובאו פעם נוספת לאישור ועדת השרים".

      אברהם-בלילא, שהתגאתה בארועים שנקבעו בתוכנית המטה, דחתה את הביקורת הציבורית שהוטחה בתקציב החגיגות וטענה כי תקציב המטה הוא רק שליש מתקציב חגיגות היובל, שנערכו לפני עשור. זה נכון, אבל הבעיה היא שתקציב מטה החגיגות (כ-100 מיליון שקל המועברים דרך משרד ראש הממשלה) אינו סוף פסוק. לארועי שנת ה-60 של המטה מוזרמים גם תקציבים של משרדי ממשלה נוספים ושל רשויות מקומיות, עמותות וגופים אחרים.

      אם מחברים את כל הסכומים הנוספים, שרובם יוצאים מכיסו של משלם המסים, ההוצאות המיועדות לארועי שנת ה-60 מסתכמות בכ-145-150 מיליון שקל. את הסכום הגבוה ביותר השקיע משרד הביטחון, המתקשה לצמצם את תקציבו המנופח. המשרד החליט להקדיש 35 מיליון שקל למטס החגיגי שנערך ביום העצמאות, בתוספת 5 מיליון שקל מתקציב מטה החגיגות.

      ויש עוד כמה ארועים שעלותם אינה כלולה בחישוב. באחרונה, למשל, נערך "מפגן התיישבות 60 שנה למדינה" של המועצות האזוריות סביב ירושלים. לצורך כך הוקצו כ-4 מיליון שקל, שמהם כ-1.5 מיליון שקל מתקציב משרד ראש הממשלה, והשאר ממשרדי ממשלה אחרים. כמה מהמשרדים האחרים יזמו ארועים נוספים, שאינם כלולים בתוכנית העבודה של מטה החגיגות.