פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הודה ברצח גרושתו - וזוכה בבית המשפט

      השופטים ביקרו בחריפות את התנהלות המשטרה בחקירת אלכסיי וולקוב, וכינו אותה "עלבון לאינטליגנציה" ו"פשוט מעליבה"

      אלכסיי וולקוב, שהואשם ברצח אשתו לשעבר ואף הודה בכך בחקירותיו במשטרה, זוכה היום (שני) בבית המשפט מחמת הספק. הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשם השופט שלי טימן, קבע כי חקירת המשטרה בפרשה מקוממת.

      "לכאורה עוסק כתב האישום שבפנינו בעוד פרשת רצח קלאסית בין בני זוג לשעבר, שנישאו, הולידו בן משותף ומקץ חמש שנים, התגרשו, אך נותרו קשורים בסכסוך מתמיד רווי בפרצי אלימות של הבעל, על רקע דמי המזונות והסדרי ראיית בנם", פתח השופט טימן את דבריו היום בבית המשפט. "נראה, כי ככל שנכנסים בעובי הקורה של המסכת הראייתית, צפים ועולים אי אילו סימני שאלה אם אמנם בריב אוהבים לשעבר מדובר או שמא בפרשת רצח מסתורית ואניגמתית שעד היום טרם פוענחה".

      לפני כשנתיים וחצי הואשם וולקוב ברצח. בכתב האישום נגדו נטען כי לאחר שהגיע לדירתה ב-15.1.06, שם התווכחו על הסדרי חזקת הבן, "גמלה בלב הנאשם ההחלטה להמית את המנוחה". הוא הואשם כי דקר אותה מספר פעמים בגבה ובפניה ואז חנק אותה למוות בידיו. יום לאחר הרצח הוא נעצר ושבועיים לאחר מכן כבר שחזר בפני החוקרים את שנטען שעשה בזירת הרצח. לעומת זאת, כשהוגש נגדו כתב האישום, כפר וולקוב במיוחס לו. לטענתו הוא אמנם היה שם ביום הרצח ואכן דיבר עם גרושתו, אך עזב את הדירה בתום הויכוח.

      "התביעה לא הוכיחה אשמה"

      "קטע אחד בשחזור המצולם, שאיננו נוגע להפללת הנאשם, אלא לצורת החקירה – היה מקומם בעיני, ועלבון לאינטליגנציה", אמר השופט טימן. בקלטת השחזור נראה קטע בו וולקוב מגיע עם החוקרים בשעת ערב סמוך לקבוצת שיחים בה טען שזרק את הסוודר שלבש, מפתח ואת הסכין ששמשה לכאורה לביצוע הרצח.

      בשלב זה נראה אחד מקציני המשטרה כשהוא "מחפש" את הפריטים באמצעות פנס, תוך שהוא מפנה את העלים ברגליו, הפעולה נמשכה כשתי דקות ואמצעי הרצח לא נמצא. "פשוט מעליב! אם מבקשת המשטרה להגיע לחקר האמת, או לפחות להשיג ראיות מחזקות להודאה, היא צריכה הייתה להגיע למקום עם מגלה מתכות, ולבצע, באור יום, סריקה יסודית אחר המפתח לדירה, שמחמת גודלו וחוסר הענין בו – אולי נשמט מהסוודר ונחבא בין העלים".

      "התביעה לא עמדה בנטל להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. אוכל לקבוע, במצפון שקט שני אלה: אין לי מושג מה קרה בדירת המנוחה בעת שנרצחה. ואין כל אפשרות להרשיע את הנאשם", אמר השופט טימן, "אני סבור שקביעה כי הנאשם שבפנינו הוא הרוצח, תהיה טעות נוראה, שאין להשיבה לאחור. אולם כיוון שהודה בביצוע הרצח, ובשל אותם סימני שאלה ותהיות שהעליתי, הייתי מציע לחברותי הנכבדות (השופטות תחיה שפירא ושרה ברוש) לזכותו מחמת הספק".

      הרכב השופטים קיבל פה אחד את ההחלטה והחליט כאמור כי לאחר שניהל משפט ארוך ומתיש בן כשנתיים וחצי, יש לזכות וולקוב מחמת הספק ולשחררו.