מגה-דאת'

דאת' קאב פור קיוטי חייבת את ההצלחה המדהימה שלה ל-"האו.סי" ז"ל. אדם ברודי, דרך דמותו של סת' כהן, הצליח לגרום למפיקים להכניס את דאת' קאב לסדרה ולהשריש אותה בתרבות המוסיקלית שלה, עד כדי כך שבעונה השנייה התארחה הלהקה בתוכנית ואפילו נתנה הופעה אמיתית של שלושה שירים. למרות שהם תמיד היו שם, מאז אותה הופעה במועדון הקש המבוים בסדרה, מכירות האלבומים רק טיפסו מעלה והשירים שלהם שולבו במספר לא קטן של תכניות טלוויזיה, דבר שגרם לחשיפה מטורפת שלהם.

את הסגנון הייחודי של דאת' קאב אפשר לזהות בקלות- גם אם תבחרו שיר אקראי ותצביעו על שנייה מסוימת, תמיד תוכלו לזהות את הסאונד המיוחד של התופים והגיטרות, ואת הקול הצלול והמדויק של בן גיבארד (הסולן), שכאילו מתאמץ לצאת לו קול מהגרון אבל עדיין מצליח לפרוץ בקלות את הרמקולים ולהיכנס היישר ללב. וזו האווירה הדאת' קאבית שרק מחליפה צבע בכל אלבום, אבל תמיד נמצאת שם.

לא מזמן הוציאו גיבארד וחבריו אלבום חדש, "Narrow Stairs" (מדרגות צרות), זו הפעם הראשונה שהלהקה מקליטה אלבום בצורה חיה באולפן, וזה לא ממש הזיק. השירים עדיין מלוטשים והאווירה אפלה וקודרת מתמיד, בגבולות הלהקה כמובן. השיר הראשון מתחיל באווירה שמחזירה אותנו להרגשה הדאת' קאבית המוכרת מהאלבומים הקודמים, וקצת לפני האמצע מודיעים לנו התופים והדיסטורשן השורט שכדאי לנו להגיד שלום למה שהיה עד עכשיו, ובסופו של השיר מדבר אלינו גיבארד כמו מתוך חללית, ומעלה אותנו היישר אליה. השיר השני, האינסטרומנטלי ברובו, נמשך תשע דקות שרובן מיותרות. עוד קטע מעניין שכדאי לשים לב אליו באלבום הן שתי הרצועות האחרונות- הראשונה מסתיימת בדיסטורשן צורם, בדיוק כמו בשיר הראשון, אלא שהיא מסתיימת באופן מפתיע בלי קשר לחיים- סתם ככה- נחתכת בשיא, ומובילה אותנו לשיר האחרון באלבום, "The Ice Is Getting Thinner", שהוא סוג של רגיעה מכל הפעמים שנזרקים על הקירות במהלך האלבום. השירה בשיר הזה כל כך מדויקת, שהשטיקים שהזכרתי כמעט נשכחים בקלות.

אני חייב להודות: בשמיעה ראשונה (וגם לא בשניה, ושלישית, וחמישית) עדיין לא ממש הבנתי מה בדיוק קורה בתוך הדיסק המסתובב. יש כמה קטעים מאכזבים, אבל כל השירים מועדים לזמזום בלתי פוסק. לסיכום, מדובר באחד האלבומים שבאמת חיכיתי להם השנה, ואי אפשר להגיד שהתאכזבתי. טוב, אולי מעט מהמילים, שציפיתי להרבה יותר וקצת התבאסתי שחוץ מכמה הברקות, בן גיבארד קצת שכח איך להעביר את העט על הדף. בשורה התחתונה, מדובר באחת הלהקות המיוחדות ובאינדי אינטיליגנטי במיטבו. אלבום מדהים, מומלץ.