מאת: יואב גורן ואמיר בר יצחק, DJ העיר
מחד, אנחנו אנשים שהנגיעה העיקרית שלהם לכסף היא השאלה היומיומית, למה אין לנו קצת מהדבר הזה? מאידך, רחוב לילינבלום הוא לב אזור הכסף של תל אביב. הסיטי. אמרת לילינבלום, אמרת בנקים, מוסדות פיננסיים, חברות השקעות וחלפני כספים. אלו מרכיבי תמונת האזור במהלך היום. איזו סיבה נראית לעין יש לנו להתקרב לשם בכלל?
הנה הסיבה: הלילה. משהו עובר על לילינבלום בלילה. פתאום, באמצע כל מלחמת החפירות בה שרויה תל אביב, נפתחו כמעט במקביל מקומות רעננים שהצטרפו למוסדות הליליים הסמי-מיתולוגיים של הרחוב - אברקסס ולילינבלום 22 - שביחד מאיימים לשנות את הסטטוס של הרחוב ולהפוך לדבר הבא בתל אביב. השינוי הוא חזק, והוא הרבה מעבר לעוד מקום לשתות בירה: מרכז העיר חוזר דרומה ומתחפש ללוליטה. מדובר בתהליך שחזר על עצמו ברוב המטרופולינים בעולם - התיישנות הסיטי ונטישתו לטובת רבעים חדשים ופרברים ירוקים - עד שבחלוף השנים קורה משהו מוזר, והאקשן חוזר לסיטי שמתחדש, מותח פניו וחוזר לתת את הטון. עכשיו זה קורה בתל אביב. ההתפשטות לצדדים נעצרה וההתכנסות למרכז מעבירה הילוך. התעוררותו של רחוב לילינבלום היא בעצם המשכו של התהליך שהחל עם פריחתם של שינקין ואלנבי ותפס תאוצה עם סגירת אלנבי 58 והפיכת הנמל למעין רובע בילוי לסוף השבוע - דבר שמותיר את הרעש והבלגן הכבדים בשולי הכרך. מרכז הכובד של העיר שנדד צפונה (דיזנגוף - אבן גבירול - בזל) משנות השבעים עד אמצע שנות התשעים חוזר אל מרכז העיר ההיסטורי שהוזנח והתפורר.
לילינבלום עדיין אינו שינקין של הלילה: הרחוב החד סטרי הוא בעצם סימטה, כשמרבית הברים בה נעדרי שלטים או מנורות צעקניות; סימטת ההפתעות. אתה הולך להוציא כסף בכספומט לכאורה תמים, ולפתע מתברר שזה בכלל לא בנק, דלת נפתחת, ונערה יפה או גבר עם חולצה בחוץ מושכים בידך ומשחררים את המשפט הכל כך אופייני לרחוב המסתורי: "ערב טוב, ברוכים הבאים ל....".
לילינבלום 22/ לילינבלום 22
טוב: הסקס, אלוהים, הסקס. כמו שחצית את הדלת וישר מעדת עקב הצפיפות לתוך המרווח הנפלא בין השדיים של האשה שמעדה מולך, אתה יודע: הגעתי למקום שיש בו סקס. וגם ברמנים מקצועיים שמערבבים משקאות נפלאים, ובר ארוך וצפוף עם לקוחות יפים שמתחככים ונוגעים ו.... אלוהים, זה טוב.
רע: שאם לא הזמנת מקום או שאתה לא הדי ג'יי, אזי בערך משש בערב עד שלוש בבוקר לא תמצא מקום על הבר. ואם לא בא לך לצאת לפאב בצהרים, סביר להניח שבלילינבלום 22 תיאלץ לעמוד, אבל לפחות תוך כדי העמידה אתה תתחכך. ותיגע. אלוהים, זה לא רע.
אטרקציה: המקום עצמו. מכל העיר נוהרים למבצר הסקס של לילינבלום 22, בכל השבוע מלא שם, ובמיוחד ביום שישי, בו הסקס לובש צורה של טירוף: בחורות בחזייה עולות על הבר, די ג'יי נותן מוזיקה מקפיצה ואווירה של מסיבה משתלטת על הרחוב הצנוע.
שורה תחתונה: חרמן? זקוקה לסקס הלילה? בואו ללילינבלום 22.
אברקסס/לילינבלום 40
טוב: שהמקום קיים. אברקסס זה מוסד, הפאב הראשון בלילנבלום, החלוץ שלפני המחנה. בדומה לפאב הכוסית בכיכר רבין, מקומות ותיקים כמו אברקסס הם נתון תל אביבי. תמיד נעים לדעת שכמו חוף הים, יש דברים שלא משתנים בעיר שמחליפה צורה בכל פעם שיזם תוקע נאד ומוציא ממנו פלאייר.
רע: שהוא כבד. שכמו במקומות שהם מוסד, אם אתה לא לקוח קבוע אתה מרגיש את המבטים בגב. שהוא סתם: אווירה סתמית, בירה סתמית ועוד לילה סתמי שבאברקסס הולך לאיבוד כחלק מחיים סתמיים.
אטרקציה: הקומה העליונה. הכורסאות הכי נוחות בעיר, עם אורות אדומים בסגנון אמסטרדם, עם נוף לבנק דיסקונט שלמטה ועם הרגשה שגם בתוך מקום כבד כמו אברקסס אפשר למצוא פינה שהיא יותר מסתם.
שורה תחתונה: כשיישרף הים והדגים יטפסו על העצים, ואברקסס כנראה יישאר המקום האחרון בלילינבלום, נחזור אליו.
אייס/לילינבלום 42
טוב: המקום שונה מכל שראיתם עד כה בעיר ומציב סטנדרטים חדשים בעיצוב, גימור וביצוע. הלבן שולט בגאון (נקווה שלא יהפוך לחום תוך חודשיים), ובשילוב עם כרום/נירוסטה מקנה למקום הילה ספייסית ומתוחכמת. AYS מורכב משני חללים החובקים ארבעה אזורי זמן - בר אליפטי המלווה בכסאות נוחים (על סף הכורסה), רחבה המלווה בעמדת די ג'יי לבנה ויפה, לאונג' נמוך תקרה (שהיא רצפת הגלריה), המרוהט בספות וכורסאות, ולמעלה מתגלה הגלריה המכילה שתי ספות הסבה גדולות וארונית לנעליים א-לה הסאפר קלאב האמסטרדמי. צידה האחד של הגלריה מעוטר בחלונות צינוריים ופונה לרחבה. מחיאות כפיים. המוזיקה המלווה את כל העסק היא שילוב נעים של פאנק, גרוב והאוס רך, מה שמאפשר גם לרקוד וגם לקשקש.
רע: אווירה. אולי זה הלבן, אולי כי המקום רק נפתח והקו הכללי טרם הבשיל, אבל אייס משדר קור ואפילו ניכור. בנוסף מסתבר שהסאונד הבסיסי אינו מספק כך שיש צורך בהגברה חיצונית. והמחירים: מה, אין מיתון?
השם: מה זה AYS?
אטרקציה: הגלריה הלבנה. סוף סוף הבריחו משהו טוב מאמסטרדם.
שורה תחתונה: לקחי התמר'ז נלמדו - המקום נראה מדהים. עם השקעה נוספת בסאונד ובתוכן הערבים, אייס יהיה קלף מנצח.
בר דעת/לילינבלום 14
טוב: משהו באוויר שאי אפשר להסביר. הקהל של בר דעת מורכב גם מחסידי ברסלב, אותם רקדנים מעצבנים שעושים לבבות לחב"ד בתוך הוואנים הדוחים שלהם, וגם מתושבי שכונת נווה צדק הסמוכה. השילוב הזה גורם לפה שלך להתעקל למצב של חיוך איך שאתה נכנס למקום.
רע: אפשר להגיד שהכסאות לא נוחים, מהחבית יש טובורג בלבד, המוזיקה,נו, ערבוב של חוזרים בתשובה עם רוק של ילדות בנות 17התפריט כשר והמקום מושקע כמו פאב של קיבוץ, אבל כל דבר רע שמצאנו בבר דעת משתלב נפלא בקונספט עצמו: פשטות.
אטרקציה: שבת בערב. אנשים מפוצצים את המקום, דתיים וחילונים, נשים וגברים, שינקין ושבזי. על הבמה עולה בחור דתי עם שיער ארוך, גיטרה וסיגריה, ובמשך שעתיים נותן לך את ההופעה הכי טובה היום בעיר. קוראים לו עדי רן, חוזר בתשובה שהיום שר על אלוהים ושפעם כתב כמה מהשורות הכי יפות שיש על אהבה.
שורה תחתונה: מקום כל כך פשוט ומקסים שלצערנו, פרט להופעות של עדי רן, לא נוכל לחזור אליו. פשטות זה חשוב, אבל גם לשבת בנוח עם בירה נורמלית.