"אני מאוד אוהב טניס, אבל במבט לאחור, לא בטוח שהייתי מתחיל עם זה"

מאת: טל וולק, וואלה! ספורט

הרבה שנים חיכו בארץ למישהו שיוציא את הטניס מהבור אליו הוא נפל אחרי הפרישה של עמוס מנסדורף. שנים שאנחנו מקווים לקצת יותר מנציג ישראלי באיזה טורניר צ'לנג'ר נידח. לפני שנתיים בא מי שנראה כגואל שייקח את הטניס הישראל קדימה על כתפיו - הראל לוי. בשנה האחרונה הצטרפו גם נועם אוקון, אמיר חדד ונועם בר, ואפילו הבית העליון בדייויס כבר לא נראה משהו בדיוני.

בחודש יוני כבר דורג הראל במקום ה-30 בעולם, אבל אז הגיעה הפציעה בחצי גמר טורניר נוטינגהאם במשחק מול אנדי רודיק ומאז הוא בעיקר סובל. השבוע, אחרי שהבין שהסבל הגופני ייפסק רק עם איזו מנוחה טובה, החליט הראל להניח את המחבט ולקחת חופשה מחודש התחרויות האחרונות של העונה. בין הבית ברמת השרון והטיפולים הפיזיוטרפיים הוא כבר מתכנן את שנת 2002.

- נו הראל, איך זה לא לגעת שבוע במחבט?

"בינתיים זה לא חסר לי. אבל עוד כמה ימים אני מאמין שיתחיל לגרד לי בידיים".

- כמה זמן כבר לא היה לך כזה נופש ארוך בארץ?

"אני חושב שמגיל 17 לא היה לי דבר כזה. היום אני נורא נהנה פה. בעבר סבלתי כשבאתי לארץ. הייתי שומע שטויות שאנשים מדברים והאימונים לא היו טובים פה".

- איך אתה מעביר את הזמן?

"חברים, מסיבות, מנקים את הראש. אבל כבר בשבועות הקרובים אני מתחיל להכין את עצמי לשנה הבאה עם כושר גופני ויותר מאוחר אתחיל לשלב גם אימוני טניס. כרגע אני קם בבוקר ומלבד טיפול פיזיוטרפי וכמה סידורים אני לא עושה הרבה".

- אתה בן 23, איך אתה מתמודד עם הבדידות, הנסיעות והמרחק מהבית?

"האמת שהתחלתי בגיל 13 ואז זה היה עם מאמן. זה משהו שמתרגלים אליו. יש לי הרבה חברים בסבב, אז לא יוצא לי לאכול ארוחת ערב לבד. אני בקשר עם הרבה חבר'ה".

- עם מי אתה חולק את החוויות, הניצחונות, ההפסדים?

"ברור שעדיף להיות עם מישהו כשאתה במצב רוח דיכאוני. זה לא קל להיות לבד. כשמצליחים אז זה יותר קל, אבל צריך לדעת להתמודד עם זה ולא להיכנס לדיכאון שיכניס אותך למדרון שלא תצא ממנו. יש לי הרבה חברים בסבב, גוסטאבו קרטן הוא חבר טוב, אנדרה סה הברזילאי הוא חבר טוב. בכלל כל הברזילאים הם חברים טובים. אראזי המרוקאי הוא חבר טוב שלי. בדרך כלל מוצאים עם מי לשבת ולאכול ארוחת ערב ".

- איך מתמודדים עם תקופות רעות כמו זו האחרונה. אתה טס שעות לטורניר, מתכונן ואז 'בום' תוך שעה ורבע אתה בחוץ?

"תשמע, חצי מההגרלה מפסידה בסיבוב הראשון. זה קורה להכי גדולים בעולם. תיקח את קרטן שכבר שבועיים הוא מפסיד בסיבוב ראשון. לי במקרה גם עשו איזה לינץ' בתקשורת, כשהפסדתי והתחילו לספור לי את ההפסדים הרצופים. אמרתי לכולם שיראו את קרטן שכבר כמה שבועות לא מצליח לנצח".

- אבל אתה יודע, שחקן כדורגל שמפסיד בליגה אז בשבוע הבא יש לו עוד משחק.

"גם אצלנו זה ככה. אם הפסדתי בטורניר, אז לא נורא - בשבוע הבא יש עוד תחרות. גם אנחנו חיים משבוע לשבוע. אם אני לא אראה את זה ככה, זה יהיה גרוע מאוד. כשהייתי יותר צעיר הייתי נכנס לדיכאון אם הייתי מפסיד, יומיים לא הייתי מדבר וזה היה משפיע עלי לא טוב. היום אני לוקח דברים יותר בפורפורציה. תראה, בטח שאני לא אלך לחגוג. היום אני כבר מתאמן ישר ומתכונן לתחרות הבאה".

- איך התקשורת איתך, כעסת קצת על סיפור יום כיפור?

"בסך הכל מפרגנים לי בארץ. אלה שיותר מודעים לקשיים מפרגנים יותר. הכתב של "ידיעות אחרונות" מיהר לעשות עלי כותרת עם עניין יום כיפור וזה הפריע לי. לא רציתי לשחק ביום כיפור והידיעה הזאת היתה רק בשביל הכותרות - זה דבר שלא מתאים לעיתון שקורא לעצמו העיתון של המדינה. כל זה עוד הגיע יום אחרי שניצחנו בדייויס את לוקסמבורג. יום אחר כך אני נכנס לאינטרנט ובום - "הראל לוי ישחק ביום כיפור". אפילו אני לא ידעתי מתי אני משחק, איך הוא כבר יודע? אין מה לעשות, אתה קורא את זה וממשיך הלאה. למחרת, שזה ירד, אז כתבו בקטן "הראל לא ישחק ביום כיפור". אבל את הנזק הם כבר עשו. בסך הכל, שאר כלי התקשורת הגנו עלי".

- איך אתה רואה את מה שקורה היום בארץ?

"אני תמיד מקושר עם הארץ. אם זה דרך האינטרנט, שאני מסתובב עם מחשב נייד צמוד כל הזמן ואם זה מהטלפונים הביתה. המצב בארץ לא קל, ואני לא אגיד שזה לא משפיע עלי, אבל אני מנסה לזכור מה אני צריך לעשות. אם אני כבר בחו"ל והשקעתי כל כך הרבה כדי להיות שם, אז חשוב לי להכין את עצמי הכי טוב לתחרויות".

- שואלים אותך מה קורה אצלנו?

"בטח. בגלל שאנחנו רואים הרבה cnn, אז שואלים. אני מנסה להסביר מה קורה בארץ. אני אומר להם שמה שמראים בחדשות הם רק הדברים הרעים. החברים שלי חושבים שהנשים בארץ הולכות עם רעלות ואני אומר להם, 'תשמעו, הבחורות בארץ הולכות עם ביקיני'".

- הקטע הכלכלי גם מלחיץ, או שאתה מפריד את זה מהטניס? אין לך קטע שאתה עושה חישובים לפני הטורניר כמה כסף אתה יכול לעשות?

"אני חייב להפריד את זה . מנסים לא לחשוב על זה. אתה מדבר איתי על השלבים שאני כבר מרוויח כסף, אני זוכר עוד את הימים שרק הייתי מפסיד והכל נפל על המשפחה. קיבלתי עזרה קטנה מהאיגוד, אבל אבא שלי תמיד אמר לי 'אתה תדאג לטניס אני לכל השאר'.

- איפה באמת המקום של אבא שלך, יואל?

"אבא תמיד היה מעורב וצמוד אלי. אני יכול להגיד שבלעדיו לא הייתי מגיע לאיפה שאני היום. יש לי מזל שהוא מארגן לי את כל הברים ומוריד ממני הרבה דאגות. אני פחות אוהב שהוא בא לתחרויות כי יש לי את המאמן וזה מספיק. הוא מגיע לשבועיים שלושה בשנה. הוא צריך לעבוד ויש משפחה בבית ועוד שתי אחיות שלי".

- יש בדייויס את הקטע שאומרים 'או. קיי הראל יביא שתי נקודות וננסה לגנוב עוד נקודה'. זה לא מלחיץ?

"זה כמו בתקופה של עמוס. שאמרו שעמוס יביא את שתי הנקודות. זה שהתרגלו שאני מנצח זה יופי. פה זה נבחרת ויש עליי עוד אחריות כי אני לא משחק רק בשביל עצמי, אז יש יותר לחץ. אבל בסך הכל יש לנו שחקנים טובים. נועם אוקון הוא שחקן מצוין ואני מקווה שהוא יוכיח את זה כבר בהתמודדות הבאה בדייויס. אני אוהב את האווירה בדייויס ואני מקווה שאמשיך להצליח גם שם".

- אתה יושב בבית מול הטלוויזיה, בערוץ אחד יש גמר ליגת האלופות - ברצלונה נגד באיירן מינכן בערוץ אחר החבר שלך קרטן משחק בסיבוב השלישי של איזה טורניר?

"בכלל לא שאלה. ברור שאני אראה את ברצלונה באיירן. זה הרבה יותר מעניין. מדי פעם אני אולי להעביר לראות מה עם קרטן כי אכפת לי ממנו. אבל רוב הזמן הטלוויזיה תהיה על כדורגל".

- טניס זה ענף מטורף. אם היית צריך לבחור ענף אחר לאן היית הולך?

"אני נורא אוהב כדורגל. התחלתי בכדורגל ועד היום אני נורא אוהב לשחק. אבל במבט לאחור, אם אני חושב על כל מה שעברתי בטניס, נסיעות, כושר, כל הזמן להיות לבד, עומס על הגוף והראש, אז לא בטוח שהייתי מתחיל שוב בטניס. טניס זה ספורט יפה ואני נורא אוהב אותו, אבל היום כשאני מודע למה שצריך לעבור אז לא בטוח שהייתי חוזר על זה".