פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החברים הכי טובים

      אם היינו צריכים לדאוג לנשימה, לעיכול המזון ולפעימת הלב, כנראה שהיינו כבר מתים. אושו תוהה מתי לאחרונה הודתם לגוף שלכם?

      מדע הרפואה המערבי רואה את האדם כיחידה נפרדת - כנבדל מן הטבע. זאת אחת הטעויות הגדולות והחמורות ביותר שנעשו אי-פעם. האדם הוא חלק מהטבע. בריאותו אינה אלא חיים מתוך זרימה נינוחה עם הטבע והשתלבות בו.

      הרפואה המערבית נקטה תפישה מכנית של האדם, כך שבכל מקום שמכניקה יכולה להצליח, היא מצליחה. אבל האדם אינו מכונה. האדם הוא אחדות אורגנית, ואדם אינו זקוק רק לטיפול בחלק החולה. החלק החולה הוא רק תסמין שמעיד על כך שהאורגניזם עצמו עובר קשיים. החלק החולה נראה לעין רק משום שהוא החלש ביותר.

      אתה מטפל בחלק החולה, ונדמה שאתה מצליח... אבל אז המחלה מופיעה במקום אחר כלשהו. בסך הכל מנעת מן המחלה לבטא את עצמה דרך החלק החולה, אך למעשה עשית אותה חזקה יותר. אבל הרופאים לא מבינים שהאדם הוא שלם: או שהוא חולה או שהוא בריא, אין מצבי ביניים. יש לראות את האדם כאורגניזם שלם.

      האינטליגנציה של הגוף

      אחד הדברים הבסיסיים שיש להבין הוא שהגוף מוכן תמיד להקשיב לך - אך מעולם לא דיברת אתו, מעולם לא תקשרת איתו כלל. אתה חי בתוכו, אתה משתמש בו, אך מעולם לא הודית לו. הוא משרת אותך, ועושה זאת בצורה האינטליגנטית ביותר שאפשר. הטבע יודע שהוא אינטליגנטי יותר ממך, כי כל הדברים החשובים בגוף לא נשארו בידיך, הם ניתנו לגוף. למשל, נשימה, או פעימת הלב, מחזור הדם, עיכול המזון – כל הדברים האלו לא נשארו באחריותך, תפעולם לא הופקד בידיך. אחרת, היית כבר מזמן בצרות.

      לו הייתה הנשימה תלויה בך, היית מת. לא היה לך סיכוי להמשיך לחיות, כי היית שוכח לנשום. היית מתחיל לריב עם מישהו, ושוכח לנשום. כשהיית הולך לישון בלילה, היית שוכח להפעיל ולווסת את פעימת הלב שלך. איך היית זוכר? ויש לך מושג כמה עבודה מערכת העיכול עושה? אתה בולע דברים בלי חשבון, וחושב שאתה עושה משהו גדול, אבל כל אחד יכול לבלוע, אין כאן כל רבותא.

      במלחמת העולם השנייה קרה שחייל אחד ספג קליע בגרונו. הוא לא מת, אך לא היה יכול לאכול או לשתות מהגרון, כל המעבר היה חייב להיסגר. הרופאים פתחו פתח קטן בצד קיבתו, עם צינור שיצא החוצה, והיה עליו לשים את האוכל בצינור. זה פעל, אבל לא הייתה בכך כל הנאה. כל הנאת האכילה ניטלה ממנו. אפילו כששם שם גלידה... הוא כעס מאוד.
      הוא אמר, "אבל איזה מין סידור זה? אני לא טועם שום דבר."
      אחד הרופאים הציע, "אולי תשים תחילה את האוכל בפה, תטעם אותו, ורק אחר כך תשים בצינור."

      וכך באמת הוא עשה, 40 שנה, עד סוף חייו. קודם לעס ונהנה מהאוכל, ואחר כך שם אותו בצינור. הצינור התאים היטב למטרה, כי גם בגוף שלך זה נעשה על ידי צינור ותו לא, הוא רק נסתר מאחורי העור. הצינור של המסכן הזה פשוט היה פתוח החוצה. והיה לו אפילו יתרון על הצינור שלך, כי אפשר היה לנקות אותו.

      כל מערכת העיכול מחוללת פלאים. מדענים אומרים שלו היה כל אחד מאיתנו צריך לעשות בעצמו כל מה שמערכת העיכול הקטנה עושה, היינו נזקקים לבית חרושת גדול כדי להפוך את האוכל לדם, למיין את כל המרכיבים ולשלוח לכל מקום את היסודות המיועדים לו. יש חומרים מסוימים שנדרשים במוח, ויש לשלוח אותם לשם דרך מחזור הדם. אחרים נדרשים במקומות אחרים – בעיניים, באוזניים, בעצמות או בעור – והגוף עושה את כל זה בשלמות מופלאה במשך 70, 80, 90 שנים – אבל אתה לא רואה את חכמתו.

      מתוך הספר "איזון גוף נפש", שראה אור בהוצאת אסטרולוג וידיעות ספרים.