על הכובס ועל התופרת

הציבור הישראלי התוודע לאחרונה למקצוע חדש – הכובס ("The Laundry Man") - שהוא התפקיד שמילא מגייס התרומות משה טלנסקי ברשת הכספים המפוקפקים שהועברו לידיו של אהוד אולמרט ושסופם להפילו מן הכיסא הרם שאליו הגיע במזל. מבחינה זאת ייתכן שיושג, גם אם באיחור רב, צורך חיוני של המערכת הפוליטית בישראל: סילוקו של גורם בכיר ביותר, שהיה מעורב עד צוואר בגירוש היהודים (תוכנית ה"התנתקות") ובמחדלי המלחמה השנייה בלבנון, סילוקו של מי שניתן לומר עליו שפרק ה' בישעיהו מתייחס אליו: "הו?י, מ?ג??יע?י ב?י?ת ב??ב?י?ת--ש??ד?ה ב?ש??ד?ה, י?ק?ר?יבו?: הו?י ה?א?מ?ר?ים ל?ר?ע טו?ב, ו?ל?ט?ו?ב ר?ע: ש??מ?ים ח?ש??ך? ל?או?ר ו?או?ר ל?ח?ש??ך?, ש??מ?ים מ?ר ל?מ?תו?ק ו?מ?תו?ק ל?מ?ר. מ?צ?ד??יק?י ר?ש??ע, ע?ק?ב ש??ח?ד; ו?צ?ד?ק?ת צ?ד??יק?ים, י?ס?ירו? מ?מ??נ?ו?".

יחד עם זאת, ראוי להתריע כבר כעת מפני בעלת מקצוע אחר – התופרת – העוסקת בתפירת חליפה מהודרת לקראת כניסתה המתוכננת ללשכת ראש הממשלה, כיורשתו של אולמרט. ככל הנראה אין ציפי לבני לוקה בחסרונותיו של אולמרט בתחום טוהר המידות ואינה זקוקה לסלחנות והעלמת עין שנהגו בו שומרי האתרוג למיניהם. לעומת זאת, היא גם לא ניחנה במעלתו המוכחת: אפשר למנות באולמרט מגרעות רבות - אבל לא ניתן לומר עליו שאיננו חכם.

תיפקודה של לבני כשרת החוץ מעיד עליה שהיא בלתי כשירה לתפקידה הנוכחי ובוודאי לא לתפקיד שאליו היא חותרת באופן בלתי נלאה. דוגמאות לאי-התאמתה אינן חסרות. למשל, היא מנמקת את מעשיה בחשש מפני רוב ערבי ממערב לירדן, אך אינה מבינה שהכנסת מיליוני פליטים ערבים לארץ ישראל המערבית במסגרת "חזון שתי המדינות" רק תחמיר את הבעיה הדמוגרפית.
היא טוענת כי הקמת מדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי וכי ביטחון ישראל הוא אינטרס פלסטיני. נראה שהיא התבלבלה.

לבני מנהלת מתן ומתן תחת אש, ובכך נותנת אור ירוק להמשך הטרור. בנוסף, היא מנהלת מתן ומתן במסתרים, ללא ביקורת ציבורית ופרלמנטרית, כראוי במשטר דמוקרטי, ובלי תהליך חיוני של זיהוי והערכת סיכונים לגבי הבטחותיה לאויב מצד אחד ולממשל האמריקאי מצד שני. בעוד שהיא טוענת שהיא חותרת למדינה יהודית דמוקרטית, בו בזמן מובילה לבני צעדים לא-יהודיים ולא-דמוקרטיים כמו גירוש יהודים מבתיהם בארצם.

שרת החוץ טוענת שהתפילות בהר-הבית מלוות אותה בחדר המו"מ, אבל בו בזמן מנהלת מו"מ על הסגרת הר-הבית לאויב. לבני טוענת שהזמן אינו פועל לטובת ישראל, וזה נכון בהחלט כאשר היא שרת החוץ. היא ממשיכה לראות הישג בהחלטת האו"ם 1701 בתום מלחמת לבנון השנייה, בשעה שהחלטה זו קיבעה את שליטת חיזבאללה בלבנון, את המשך התחמשותו והרתעתו כלפי ישראל ואת הנצחת החזקתו בחיילי צה"ל החטופים. איפה לבני ואיפה הבנת המציאות?

הן אולמרט והן לבני מתנכרים לחינוך הציוני שקיבלו בבית והפכו לחומץ בן/בת יין. אסור שאהוד אולמרט ימשיך לכהן בתפקיד ראש הממשלה, אך לא פחות מסוכן שציפי לבני תירש אותו. היא כבר ניסתה בעבר להדיחו, בעקבות דו"ח הביניים של וינוגרד, וגיחכה את עצמה לדעת. גם אם גורמים שונים מתחילים להעביר את תמיכתם מן האתרוג אל התופרת, יש ללכת אל הפתרון הנכון במשטר דמוקרטי: לתת לעם להחליט באמצעות בחירות מוקדמות ככל האפשר. הן אולמרט והן לבני הוכיחו את אי-התאמתם לכהן כמנהיגים בישראל.

* הכותב הוא דובר תנועת "התקווה"