ככל שמימדי האסון ההומניטרי הכבד בסין הולכים ומתבהרים, מופנית תשומת הלב לפערים הגדלים בין עשירים ועניים במדינה שמתיימרת להיות קומוניסטית.
רובם המוחלט של הבתים, בתי החולים ובתי הספר שקרסו על יושביהם היו בכפרים ובעיירות קטנות, שצמחו במהירות באזורים חקלאים בעקבות הפיתוח הכלכלי והעירוני המואץ בשנים האחרונות. במקומות אלה קיימים תקני בנייה נוקשים פחות מאשר בערים הסיניות הגדולות והעשירות. כך במדינה ששיטת הממשל שלה אמורה להיות שוויונית, העניים נפגעו הרבה יותר מרעידת האדמה. גם במקומות אחרים בעולם, כמו בניו אורלינס בעת הוריקן קתרינה, סבלו המעמדות הנמוכים נזק רב יותר בגוף וברכוש.
הורים רבים שממשיכים לחפש את ילדיהם מתחת להריסות החליפו את תחושת האבל בזעם, שהופנה כלפי החיילים שהגיעו לטענתם, באיחור, כלפי הקבלנים שבנו את הבתים, וכלפי פקידי הממשלה שאישרו את בנייתם, לטענתם, תמורת כספי שוחד. "הקבלנים שעשו זאת אינם מוסמכים. מדובר ב'בניית טופו'", אמר אתמול (שלישי) אחד האבות ל"גרדיאן" הבריטי, וביקש, "אנא, עזרו לנו להעביר את החדשות האלה הלאה".
הורים אחרים ציינו כי בתי הספר שנבנו בשנים האחרונות קרסו בבת אחת, בזמן שבניינים שנבנו 20 שנה מוקדם יותר נותרו לעמוד. "הם לא נפלו אט אט, אלא כאילו מדובר היה בפיצוץ", אמרה אם כואבת. "מדוע לא היה יותר כסף כדי לבנות בית ספר טוב עבור ילדינו. הפקידים הסינים מושחתים ורעים. לא מדובר באסון טבע, אלא במעשה ידי אדם".
חואנג שימינג מהנדס מומחה באקדמיה הסינית למחקר בנייה בבייג'ין, אמר היום לעיתון הכלכלי ה"וול סטריט ג'ורנל", כי התקנים הסינים אמורים היו לקבוע בנייה עמידה בפני רעידות אדמה, אולם הסטנדרטים אינם אחידים. בבירת סצ'ואן, למשל, הבנייה עמידה יותר, מה שהתבטא באפס הרוגים ואפס בניינים הרוסים. בייג'ין, שספגה רעידת אדמה חזקה ב-1976, בעקבותה מתו 240 אלף איש, קיימים תנאים מחמירים אף יותר.
מדיניות הדלת הפתוחה
הבנייה המהירה בסצ'ואן, בה חיים יותר מ-80 מיליון איש, הובילה לכך שערים חדשות נבנו בזריזות וללא התחשבות לביטחון אלה המתגוררים בהן.
ההאשמות הללו עלולות להכביד על שני מנהיגי המדינה, הנשיא הו ג'ינטאו וראש הממשלה וון ג'יאבאו, שביססו את שלטונם על הניסיון להקטין את הפערים המתרחבים בין תושבי הערים לתושבי הכפרים, מבחינה כלכלית, רפואית וחינוכית. הפערים הם תוצאה מאוחרת של "מדיניות הדלת הפתוחה" שהנהיג הפוליטיקאי דנג שיאופינג בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים - שינוי קיצוני מהאידיאולוגיה המרקסיסטית של מנהיג המהפכה הקומוניסטית, מאו דזה טונג.
לפתע נפתח השוק המקומי אל שווקי העולם, והון זר החל לזרום למדינה שהייתה עד לא מכבר סגורה לחלוטין לעולם, וכיום הגישה הרשמית של הממשלה היא שמדיניותו של מאו הייתה נכונה רק ב-70 אחוזים מהמקרים.
מומחים שבוחנים את הנסיקה הדרמטית של הכלכלה הסינית טוענים כי כיום לא נותר דבר מהסוציאליזם במדינה, בה קיימים פערים חברתיים מהגדולים בעולם.
על פי ה"וול סטריט ג'ורנל", המשכורות באזורים הכפריים, בהם חיים יותר מ-60 אחוזים מ-1.3 מיליארד הסינים, נעים סביב 4,410 יואן לאדם בשנה - כ-590 דולר - 91 אחוזים יותר מהממוצע בעשור הקודם. לצורך השוואה, באותה התקופה עלתה המשכורת הממוצעת בערים בממוצע של 150 אחוזים ל-13,786 יואן בשנה.
אחת מתופעות הלוואי של מגמה זו היא נהירתם של כ-15 מיליון איש בשנה מהכפר אל העיר. יחד עם מגמה דומה בהודו, יחיו יותר בני אדם בערים מאשר בכפרים לראשונה בהיסטוריה האנושית. "מהגרים" אלו, שלעיתים מגיעים כמשפחות שלמות, מתקשים למצוא עבודה ומחסה.