מי בישל את הדייסה?

ב-1 לינואר 2008 נכנס לתוקפו הסדר פנסיית חובה, שהושג בין המעסיקים לבין ההסתדרות. ההסדר קובע כי כל עובד מעל גיל 21 שעובד חצי שנה לפחות, זכאי להפרשות לפנסיה. עוד קובע ההסדר כי עד שנת 2013, שיעור ההפרשות לחיסכון פנסיוני לכל עובד יגיע ל-15% מהשכר. כך, לכל עובד תהיה הבטחת הכנסה ביום שיפרוש מעבודתו, והוא יוכל להמשיך להתקיים בכבוד, לא יחיה בעוני ולא יהפוך נטל על המדינה.

אך מה קורה עם כל אותם עובדים מבוגרים שעבדו עד היום ללא פנסיה? מה יהא על אלה שלא זכו בזמנם לחוק שיגן עליהם, ועתה הם ניצבים בפני פרישה ללא כל הבטחת הכנסה (מלבד קצבת הביטוח הלאומי, שאיננה מספיקה לקיום שוטף)? האם המדינה אחראית לגורלם ועליה לספק את הפתרונות, או שמא נכונה האמרה כי "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" - ומי שלא דאג בעצמו לחסכונות, זוהי בעייתו הפרטית, ולא בעייתה של החברה? מי בישל את הדייסה, העובדים או המדינה? הבמה שלכם, טקבקו.