המנכ"ל של העולם לא יכול להיות אישה

הדבר האחרון שיעז לומר אזרח ארצות הברית, במיוחד אם הוא גם אינטלקטואל ברמה סוציו-אקונומית בינונית ומעלה, הוא שלא ניתן לבחור בהילרי קלינטון לנשיאה כי היא אישה. כלומר, הוא עלול להשמיע טענה זו, אולם אך ורק בחדרי חדרים, בשום אופן לא בראש חוצות.

בעולם הנאור והמתקדם של האלף השלישי, כשחוברת ההנחיות למשפטי "פוליטיקלי קורקט" צמודה לכל דובר, לכאורה הכל אפשרי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. גם הנתונים היבשים אופטימיים: עשרות נשים כבר הצליחו להיבחר בארצות הברית לסנאט ולבית הנבחרים. למעשה, לתפקיד יו"ר בית הנבחרים מונתה אישה - ננסי פלוסי. נשים כמנהיגות בארצות הברית וביניהן שרת החוץ האמריקאית מדלן אולברייט, מזכירת המדינה קונדוליזה רייס ושופטת בית המשפט העליון בדימוס סנדרה דיי או'קונור תפסו ותופסות תפקידי מפתח. הן מובילות במגזרי העסקים, העיתונות, האמנות והאקדמיה.

בחינת המנהיגות על גבי המפה הפוליטית-מדינית בעולם מגלה כי נשים לא מעטות כבר נבחרו בשנים האחרונות לעמוד בראש מדינותיהן ביניהן: אנגלה מרקל קנצלרית גרמניה, מישל בשלט נשיאת צ'ילה, נשיאות ליבריה, פינלנד, אירלנד, לטביה, הפיליפינים, כמו גם ראשי ממשלות ניו זילנד, ברמודה, מוזמביק, ובנגלדש. אם בעבר לבחירה באישה מנהיגה לראשות מדינה היו מלוות אמירות המתייחסות לאופי הניהול ה"גברי" של אותה מנהיגה (ראה מקרי גולדה מאיר ומרגרט תאצ'ר), הרי שכיום בוחנים את ניסיונה, יכולותיה ורמת מקצועיותה. מחקרים מלמדים כי קיימת הטיה מועטה בדפוסי ההצבעה הפוליטיים בבחירת מועמדות נשים לעומת מועמדים גברים.

כלומר, ניתן למצוא נטייה קלה אצל נשים להעדיף מועמדת אישה, לעומת נטייה דומה אצל גברים בהעדפתם למועמד גבר. הטיות קלות אלו אינן משמעותיות ובאופן כללי לא קל יהיה לנבא מי יהיה הנשיא הבא בארצות הברית רק על פי העדפה מגדרית (במיוחד כשהפעם נכלל פקטור נוסף – העדפה גזעית). כבר הוכח כי נשים פוליטיקאיות יכולות להיבחר. מה שיכריע הוא מה יהיה על סדר היום של הבוחרים: ביטחון חוץ, ביטחון פנים, כלכלה, רווחה, חברה או פטריוטיות לאומית. ואולי כל אלו לא יהיו כלל רלבנטיים. משום שמעל הדיון הנוקב והרלבנטי בסוגיות הרות גורל אלו, יש לתת את הדעת לגורמים המשפיעים על הבחירות בארצות הברית, ואלו אינם "האזרחים הקטנים", למרות שהיה צודק לחשוב כך.

בסופו של דבר, התהליכים המתרחשים במדינות ה-G-8 מושפעים מכובד משקלם של התאגידים הגדולים. ואלו יודעים כי הנשיא (או הנשיאה) הבא של ארצות הברית ישפיעו לא במעט על הצלחתם הפיננסית בעתיד. הטלטלות העזות שעוברות בשנה האחרונה על השוק האמריקאי (וכתוצאה מכך על שאר העולם) מבהירות שוב כי כל החלטה של העומד בראש תוכל להביא למצב של להיות או לחדול כלפי אותם תאגידים שידעו שנים של שובע ושגשוג. והעומד בראש, יש לראותו כמנכ"ל - מנכ"ל המעצמה היחידה בעולם (הבוחרים האמריקאים לא מוכנים עדיין להודות בכוחה המשמעותי העולה של סין, ובודאי שלא בכוח של מדינות האיחוד האירופאי).

מקבלי ההחלטות בתאגידים הגדולים ירצו לראות כנשיא ארצות הברית אדם שמסוגל לנהל עסק. זאת מאחר ובניגוד למדינות המסוגלות לסבול גירעונות או לדאוג גם למי שלא תורם לתוצאות ארגוניות, מנכ"ל ארגון עסקי יבסס החלטותיו על שיקולים של רווח והפסד, יתווה אסטרטגיות ארגוניות הבוחנות את משאבי הארגון (הן המוחשיים והן הבלתי מוחשיים), וכן, יתייחס למשאב האנושי מתוך ראיה שבסופו של יום אותו משאב יתרום לתוצרים הארגוניים.

נושאים חברתיים כמו עוני, משפחות חד הוריות, זכויות הפרט אמנם חשובים, אולם טיפול בהם לא יביא לחוסן הכלכלי שארצות הברית כל כך אוהבת להתהדר בו.

בעשור האחרון ידעו ארצות הברית והעולם כולו מספר משברים כלכליים, כשהבולטים בהם היו "בועת ההיי טק" בתחילת שנות ה-90 ומשבר הסאב פריים המתגלגל. כשארגון נמצא במשבר, אתה רוצה לראות מנכ"ל חזק, אשר מתווה את הדרך גם במחיר של "חוסר נוחות", ומביא את הארגון לחוף מבטחים (או לפחות לאיזון). אם כך, מיהו המועמד מבין המועמדים לנשיאות בארצות הברית, אשר יכול למלא את תפקיד המנכ"ל בעת המשבר (המתמשך).

אמריקה של היום שמרנית לא פחות מבעבר. אמנם ניתן למצוא לא מעט נשים מובילות בארגונים ותאגידים עסקיים, אולם עתה נשאלת השאלה, האם הבוחרים האמריקאים יראו בהילרי קלינטון לא רק את הפוליטיקאית הנבונה, אלא גם את המנכ"ל החזק שיוציא אותם מהבוץ הפיננסי. ואם במערכות הבחירות בארצות הברית של המאה שעברה היו שואלים לגבי מועמד: "האם היית מוכן לקנות ממנו אופניים משומשים?" היום השאלה תהיה "האם אתה מוכן שהוא יהיה מנכ"ל העסק הגדול שנקרא ארצות הברית של אמריקה"?

ד"ר אורנה לביא שטיינר היא סגן דיקן בית הספר לניהול במרכז ללימודים אקדמיים