פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סרביה נקרעת בין רוסיה לאיחוד האירופי

      הבחירות לפרלמנט הסרבי יקבעו את עתיד המדינה: ניצחון הדמוקרטים יביא להצטרפות לאיחוד האירופי. ניצחון הלאומנים יקרבה לרוסיה

      סרביה נקרעת בין רוסיה לאיחוד האירופי

      (צילום: רויטרס. עריכת וידאו: יאיר דניאל)

      תושבי סרביה החלו הבוקר (ראשון) להצביע בבחירות לפרלמנט, אשר רבים רואים בהן החשובות ביותר מאז הדחתו מהשלטון של סלובודן מילושביץ' ב-2000. ניצחון של המפלגה הדמוקרטית, בראשות הנשיא בוריס טאדיץ', עשויה להביא לקבלה רשמית של סרביה לאיחוד האירופי, בעוד ניצחון של המפלגה הימנית-לאומנית ירחיק את המדינה הבלקנית מהמערב ויוביל לבידודה. למרות המאבק הצמוד בין השתיים, לפי הסקרים, יתרון נרשם לזכות המפלגה הלאומנית רדיקלית, בראשות ווצ'יסלב ססלץ', המעדיפה את הידוק הקשרים עם רוסיה מאשר עם המערב.

      המחלוקת לגבי הכרזת העצמאות החד צדדית של חבל קוסובה (לשעבר קוסובו), האלבני ברובו, בפברואר והכרתן של מרבית מדינות האיחוד בעצמאות זו הובילה במרץ לקריסת הקואליציה השברירית בין המפלגה הדמוקרטית וראש הממשלה וויצ'סלב קוסטוניצה. קוסטוניצה הסביר כי החליט להתפטר עקב כישלונו לשכנע את שרי ממשלתו הפרו-מערביים לדחות את ההתקרבות עם האיחוד האירופי בתגובה על הכרזת העצמאות של קוסובה מסרביה ב-17 בפברואר. קוסטוניצה האשים גם את השרים הפרו-מערביים בממשלתו באי-תמיכה במאמציו לשמור על קוסובה כחלק מסרביה וקרא להחלטת מדינות האיחוד להכיר בעצמאות החבל "בלתי חוקית".

      התושבים הסרבים בחבל קוסובה קיבלו אישור להצביע בבחירות היום, למרות שהממשלה האלבנית וצוות האו"ם באזור טוענים כי ההצבעה בלתי חוקית. שבעה מליון סרבים הם בעלי זכות הצבעה. 70% מהם תומכים בהצטרפות לאיחוד האירופי.

      היסטוריה על רגל אחת

      המדינה הסרבית הראשונה קמה במאה העשירית, נפלה בידי האימפריה העותמאנית בתחילת המאה ה-15 וקיבלה עצמאות מהטורקים ב-1878. השטחים תחת שליטת בלגרד גדלו לאחר מלחמת העולם הראשונה. עם סיום המלחמה זכתה סרביה במחוז וויוודינה, שהיה בשליטה אוסטרית, מונטנגרו התאחדה עמה, וסופחו לה שטחים שהיו קודם לכן בשליטת בולגריה. עם זאת, סרביה לא הייתה עוד מדינה עצמאית, אלא חלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים - גלגולה הראשון של יוגוסלביה.

      עם תום מלחמת העולם השנייה הפכה יוגוסלביה, בהנהגת טיטו, למדינה סוציאליסטית פדרלית. הפדרציה כללה שש מדינות - סרביה,קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מקדוניה ומונטנגרו. סרביה כללה גם שני מחוזות אוטונומיים - וויוודינה וקוסובו. שינוי בחוקה ב-1974 הגדיל את מידת האוטונומיה של המדינות, ולאחר מותו של טיטו ב-1980, השוני בין המדינות השונות גדל עוד יותר עם עלייתו לשלטון של הלאומני סלובודן מילושביץ'. סלובניה, קוראטיה ומקדוניה הכריזו על עצמאות ב-1991, בוסניה ב-1992. מילושביץ' התנגד לפרישתן של בוסניה ושל קרואטיה ותמך באוכלוסייה הסרבית באזורים אלו באמצעות נשק וכסף. הוא שלל גם את האוטונומיה של מחוז קוסובו והצית מרד בקרב האוכלוסייה האלבנית.

      יוגוסלביה הגיבה ביד קשה על ההתקוממות וב-1999 הותקפה על ידי נאט"ו. בסופו של דבר הסכימה יוגוסלביה להסיג את כוחותיה מקוסובו, במקום הוצב כוח בינלאומי ששלט במחוז ביחד עם ממשלה מקומית אלבנית, אך הריבונות נותרה באופן פורמלי יוגוסלבית.

      מילושביץ' הודח מהשלטון באוקטובר 2000. במקומו נבחר ב-2001 הרפורמיסט ווייסלב קושטוניצה ממפלגת האופוזיציה הדמוקרטית של סרביה, שנרצח ב-2003. ב-2003 הפך הקשר בין סרביה למונטנגרו לרופף יותר. הדבר בא לידי ביטוי גם בשינוי שמה של המדינה מיוגוסלביה לסרביה ומונטנגרו. לאחר משאל עם שנערך במונטנגרו, הכריזה זו על עצמאותה ב-3 ביוני 2006, ויומיים לאחר מכן הפכה גם סרביה למדינה נפרדת, לראשונה מאז 1918 . קוסובה הכריזה על עצמאותה בפברואר האחרון, צעד שהצית מחאות בסרביה ובוסניה.