פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אני מחזיר את השידור לאולפן, ונרקב בכלא

      רק אחרי שש שנות עינויים בכלא האמריקאי, שוחרר הכתב הסודני סאמי אל- חאג'. סיפור עיתונאי טוב על ההומניות של "המלחמה בטרור"

      אחת מנקודות ההצטלבות הכאובות והדרמטיות של עבודת התקשורת עם המציאות בשנים האחרונות, הגיעה השבוע לקתרזיס. הכתב והצלם סאמי אל-חאג', מרשת "אל ג'זירה", שהיה כלוא במשך שש שנים בכלא גואנטנמו האמריקאי, שוחרר לביתו בסודן. בהצהרה ראשונה עם צאתו לחופשי אמר אל-חאג' כי הוא מאושר לשוב לארצו, סיפר על העינויים שעבר בכלא, וקרא לממשלות בעולם: "הוציאו את בניכם מהכלא".

      עבורו זה לא היה פשוט כלל וכלל. אל-חאג', בן 39, יליד חרטום, סיקר עבור אל-ג'זירה את המתרחש באפגניסטן עד אשר בדצמבר 2001 נעצר בגבול פקיסטן על ידי צבא פקיסטן. משם הוא הועבר לידי האמריקאים, ששלחו אותו למחנה המעצר האמריקאי בגואנטנמו, הטריטוריה האמריקאית בקובה, הידוע בתנאים הקשים והיחס הנוקשה לאסירים. רק לאחר שנים ארוכות, במהלכן לא הצליחו האמריקאים להוכיח כי אל-חאג' מעורב בפעילות טרור ומקושר לאל-קאעידה, ניתן לו לצאת את תחומי המחנה כשהוא תשוש וחולה.

      אל-חאג' הפך סמל, בעיקר עבור לוחמי חופש ביטוי וזכויות אדם. קורבן של "המלחמה בטרור" שמנהלת אמריקה ובנות בריתה המערביות בשם הנאורות והמוסר, שלא פעם מתגלה כעניין שאינו נאור או מוסרי כלל ועיקר. ארגונים כ"עיתונאים ללא גבולות" הפגינו ללא הרף למען שחרורו של העיתונאי היחיד שהוחזק בגואנטנמו, מנהיגים ערבים קראו לשחרורו, לרגע אחד משך התקופה הזו לא הזניחה התקשורת הערבית את סאמי אל-חאג'.

      "סאמי בשנות השלושים לחייו, אבל נראה בן שבעים"

      כשנחת השבוע אל-חאג' בחרטום הוא הובהל לבית החולים "אל-אמל", בשל "מצבו הרפואי המדאיג". אפילו נשיא סודן, עמר אל-בשיר, ושרי הממשלה ביקרו את אל-חאג' בבית החולים, שם טופל במשך שלושה ימים. אל-חאג' הודה לנשיא הסודני על המאמצים לשיחרורו, ואמר כי ביקור הנשיא שיפר את מצבו הבריאותי. אחיו, עיסאם, ראה את סאמי ונדהם: "אי אפשר לזהות אותו. אי אפשר להגיד שזהו האדם שהכרנו לפני שנעצר. סאמי בשנות השלושים לחייו אבל הוא נראה כמו אדם בן שבעים", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית.

      "שוחחתי עם סאמי הבוקר והוא מדבר בצורה ברורה, אולם אינו מדבר הרבה", תאר אחיו את מצבו. "הוא סובל מכאבי תופת, בעיקר בברכיים ובגב, ויש לו בעיות ראייה". ארגון 'עיתונים ללא גבולות' גילה כי אל-חאג' עבר 150 חקירות בכלא והיה נתון לעינויים קשים. "אל-חאג' השיל 18 ק"ג ממשקלו", הוסיף עורך דינו.

      לאחר טקסי קבלת הפנים התפנה אל-חאג' עצמו לדבר עם התקשורת על היחס המזעזע לו זכה בכלא. "תנאי מאסרי היו אכזריים", סיפר בראיון ל'אל-ג'זירה'. "הסוהרים האמריקאים ביזו את האיסלאם ואת הקוראן ומנעו מהאסירים להתפלל. זכותנו להזיל דמעות שמחה לאחר השנים הקשות של ההשפלה והכאבים. אנו מקווים שהממשלות ימהרו לפעול להחזרת אזרחיהם הכלואים בגואנטנמו בתנאים נוראים".

      לעיתונאים באל-ג'זירה יש גב

      "משך שש שנים הן אתר האינטרנט והן ערוץ הטלוויזיה פרסמו לוגו שהזכיר לצופים את סאמי אל-חאג'", מספר לוואלה! חדשות כתב אתר 'אל-ג'זירה' בישראל, ודיע עוואודה. "בנוסף לכך קראנו לצופים לחתום על עצומות לנשיא ארצות הברית בדרישה לשחרר אותו. עד כמה זה הועיל? אני לא יודע, אבל הדבר החשוב הוא ש'אל-ג'זירה' כמוסד לא שכח ולו לרגע את הסיפור של אל-חאג'".

      "מדינות רבות מנסות למנוע מ'אל-ג'זירה' לשדר, בראשן ארצות הברית", כך עוואודה. "אל-חאג' הפך מבחינתנו לסמל של המאבק הזה ולכן הוא נטוע עמוק מאוד בזיכרון הקולקטיבי של הציבור. ל'אל-ג'זירה' היה חשוב להעלות את הנושא ללא הרף, לא רק כסולידריות עם אדם בסבלו אלא כעדות לדיכוי התחנה באופן פרטי ושל חופש הביטוי באופן כללי על ידי ארצות הברית ואחרות".

      "אי אפשר להכחיש גם שסיפורו של סאמי אל-חאג' הוא סיפור עיתונאי אטרקטיבי וסנסציוני, אבל מעל הכל, אני שמח שברמה האנושית 'אל-ג'זירה' לא שכחה עובד שלה", מסכם עוואודה. "היא דאגה לו, ערכה קמפיינים למען שחרורו ואף העבירה את המשכורת שלו למשפחתו בסודן. בימינו זה ממש לא מובן מאליו. יש כאלה שנואשים ושוכחים מעמיתיהם. האמת? הסיפור של סאמי אל-חאג' מפיח מעט תקווה בעיתונאים. מסתבר שיש לנו גב". לעיתונאי הישראלי הממוצע נותר רק לקנא.