יום העצמאות מצד אחד, נכבה מהצד השני

(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: גדי וינשטוק)

מרחק נסיעה קצר מפריד בין ביתם במזרח ירושלים לבית הוריהם שנמצא במערב העיר, אך בעיני וילהלמינה ברמקי ובעלה ג'ורג', זהו מסע ארוך מאד. וילהלמינה, בת ה-73, נאלצה להימלט מביתה עם משפחתה כשהיא בת 12 בלבד עקב ההתנגשויות הגוברות בין הלוחמים היהודים לערבים במלחמת העצמאות. כיום, שלוש משפחות ישראליות מתגוררות בביתה רחב הידיים.

מעל לדלת הכניסה בבית שעזבה חקוקים ראשי התיבות א.ח. והשנה 1938 – "ראשי התיבות של אבי אנתוני ח'ורי והשנה בה ניבנה הבית", הסבירה וילהלמינה. אביה החליט לעזוב לאחר שחווה מקרוב מתקפה יהודית על האוטובוס בו נסע. בחור צעיר שמבקר את הוריו המתגוררים בבית יוצא החוצה ווילהלמינה פונה אליו: "זה הבית שלנו, לפני 1948 אני גרתי כאן. אתה גר פה? אתה מדבר רק עברית?". הצעיר שנראה מבוהל מעט לא עונה.

בעודה בוחנת את המקום היא מציינת שלבית שהיה פעם יחידה אחת יש כעת שלוש כניסות. "החלק האחורי הזה היה המוסך". אשה ישראלית שגרה כעת במה שפעם היה המוסך יוצאת כדי לתהות על מעשיה של וילהלמינה. "אבל חמותי גרה כאן כבר שנים רבות", היא אומרת. וילהלמינה משיבה לה בחיוך: "אבל אחרי 1948 כמובן, לפני כן אנחנו גרנו כאן".

בעלה של וילהלמינה, ג'ורג' ברמקי ביקר את הבית שאביו תכנן ובנה לפני המלחמה ב-1948. הוא נבנה על קו הגבול בין השכונות היהודיות והערביות, מקום שעד היום מהווה את הגבול בין ירושלים המערבית והיהודית למזרח ירושלים הערבית, באזור שרובו מאוכלס על ידי ערבים.

"כשהיינו ילדים היינו משחקים מחבואים ורצים סביב הבית. אלו זיכרונות שלא יימחו לעולם", אמר ג'ורג'. האלימות הגואה אילצה אותו ואת משפחתו לעבור שלוש פעמים בתוך ירושלים עד שנאלצו לעזוב את העיר. הוא סיים את לימודיו כפליט בעזה לפני שמשפחתו המשיכה לביירות ואז חזרה לירושלים.

"עזבנו את טלבייה כי אחד מאנשי ה'ההגנה' נהרג והם קראו ברמקולים כי על כל אנשי טלבייה לעזוב את בתיהם", הסביר ג'ורג'. במקום שוכן כיום "מוזיאון קו התפר" שבו מתארחות תצוגות שונות. בני הזוג עדיין מחזיקים במסמכים המוכיחים את בעלותם על הבתים אך חשים כי סיפורם נשכח וחזרתם איננה אלא חלום. "כל חודש חשבנו שהחודש זה ייגמר. יכולנו להחליט לשוב באופן מיידי אבל כל פעם חשבנו שזה נגמר ואז נשוב".