רגיעה? חמאס או ישראל ידאגו לפוצץ אותה

הדיווחים מקהיר לפיהם הפלגים הפלסטינים מקבלים את הצעת הרגיעה הפלסטינית יוצרת ודאי כאב ראש ישראלי. ייתכן וישראל תהיה מוכנה לקבל בסופו של דבר את הרגיעה, אולם ניסיון העבר מלמד אותנו כי בכל פעם שגובשו הבנות מסוג כזה, הן לא הצליחו להחזיק מעמד זמן רב. הן חמאס והן ישראל ימצאו כבר את התירוץ לפוצץ אותה בזמן שיתאים לאחת מהן.

למילה "רגיעה" - "תהדיאה" בערבית - אין כל הקשר מחייב מלבד השקטת הסכסוך. זאת בניגוד למילה "הודנה" שפירושה הפסקת אש הדדית לזמן קצוב, ומעמדה מעוגן במסורת המוסלמית העתיקה.

המתווה המצרי הנוכחי קובע כי ישראל תפסיק את פעולותיה הצבאיות בעזה תמורת הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל. זהו, למעשה, הסעיף המרכזי של הצעת הרגיעה, והוא המייצר חילוקי דעות הן בין הפלגים הפלסטינים השונים, ובין גורמים קיצוניים בחמאס (א-זהאר) לבין המתונים (הניה). ההצעה המצרית קובעת כי הרגיעה תבוסס ברצועת עזה במשך חצי שנה, ותעבור לגדה בשלב מאוחר יותר.

בד בבד מציבים חמאס ושאר הפלגים מספר תנאים. הם מעונינים שהרגיעה תחייב את ישראל לפתוח את מעברי הגבול בעזה ולהסיר את המצור מעל הרצועה. עד כה לא ברור כיצד תגיב ישראל להצעה המצרית, אולם קשה להאמין שישראל תקבל את התנאים הללו במלואם. ייתכן וחמאס אכן ינצל את הרגיעה על מנת להתחמש מחדש, כפי שמזהירים גורמי ביטחון ישראלים, אולם אסור לשכוח את צדו השני של המטבע: רגיעה תאיץ את שחרורו של גלעד שליט, שממתין כמעט שנתיים לצאת מהשבי. הכדור עובר כעת למגרשו של אולמרט.