קרטר מציג: כך יושג הסכם עם חמאס

בשנים האחרונות התמקדה המדיניות הבלתי יעילה של וושינגטון בהחרמתן ובהענשתן של תנועות פוליטיות או ממשלות שהתנגדו לשליטת ארה"ב. מדיניות זו אינה מאפשרת למנהיגים מהפכניים, או כאלה שאינם משתפים פעולה, למתן את עמדותיהם.

אחת הדוגמאות לתופעה הזאת היא נפאל. לפני כ-12 שנים ניסתה הגרילה המאואיסטית להפיל את המונרכיה ולהביא לשינוי חברתי ופוליטי. אף על פי שארה"ב הגדירה את המהפכנים כ"טרוריסטים", הסכים מרכז קרטר לסייע בתיווך בין שלושת הפלגים, משפחת המלוכה, המפלגות הפוליטיות הוותיקות והמאואיסטים.

שישה חודשים לאחר סילוקו מהשלטון של המלך, שהשליט משטר של דיכוי במדינה, הגיעו הצדדים להסכם הפסקת אש. הלוחמים המאואיסטים התפרקו מנשקם, וכוחות צבא נפאל הסכימו להישאר בבסיסיהם.

המרכז המשיך להיות מעורב, ולמעט ארה"ב, גם מדינות אחרות וארגונים בינלאומיים החלו לפעול למען פיוס כללי בנפאל. בסופו של דבר השיגו המאואיסטים את יעדיהם העיקריים - חיסול מוסד המלוכה, כינון רפובליקה דמוקרטית והפסקת אפלייתם של בני כת הטמאים ומעמדות אחרים.

לאחר ניצחון מפתיע בבחירות, שהתקיימו ב-10 באפריל, ימלאו המאואיסטים תפקיד חשוב בניסוח החוקה החדשה ובשלטון למשך כשנתיים. מבחינת ארה"ב, הם עדיין נחשבים לטרוריסטים.

בדרכנו חזרה הביתה, לאחר הבחירות בנפאל שבהן שימשנו כמשקיפים, הגענו לישראל, שם הצטרפו אלי, אל אשתי ואל בני, חבר הקונגרס לשעבר סטיוון סולרז, רוברט פסטור מהאוניברסיטה האמריקאית, והרייר באליאן, המנהל את התוכנית לפתרון משברים במרכז קרטר.

מטרתנו היתה ללמוד ככל האפשר על האזור, כדי שנוכל לסייע בקידום יוזמת השלום המהוססת של הנשיא ג'ורג' בוש ושרת החוץ קונדוליזה רייס. אף שידענו כי מדיניותה הרשמית של ארה"ב תומכת בהחרמת מנהיגי סוריה וחמאס, לא קיבלנו התרעות או מסרים המתנגדים לביקור, למעט אזהרה מפני הסכנה הצפויה לנו בעזה (שבה לא ביקרנו).

מרכז קרטר עקב אחר שלוש מערכות הבחירות הפלסטיניות, כולל הבחירות לפרלמנט בינואר 2006. לאחר שתנועת חמאס ניצחה בבחירות לחלק מהמועצות המקומיות בפלסטין ורכשה לעצמה מוניטין של מי שמושל ביעילות והגינות - היא ניצחה בבחירות הכלליות והציעה להקים ממשלת אחדות לאומית עם אבו מאזן כנשיא ושרי פתח במשרות מפתח, בהן משרדי החוץ והאוצר.

חמאס הוגדר כארגון טרור על ידי ארה"ב וישראל, וממשלת פלסטין הנבחרת אולצה להתפזר. בסופו של דבר השתלט חמאס על עזה, ועל 1.5 מיליון תושביה הכלואים, ואילו פתח שולט בגדה המערבית המצויה תחת כיבוש ישראלי.

חמאס זוכה, על פי הסקרים, לפופולריות גדלה. מכיוון שאי אפשר להשיג שלום כאשר הפלסטינים מפולגים, הערכנו שחשוב לבחון את התנאים שבמסגרתם יתאפשר, בדרכי שלום, להחזיר את חמאס לשיחות (סקר שנערך באחרונה בקרב ישראלים מצא, כי 64% תומכים בשיחות ישירות בין ישראל לחמאס).

ומה ביחס לסוריה? ברור כי אי אפשר יהיה לכונן הסדר שלום בין סוריה לישראל בלא פתרון לבעיית הגולן. ושוב, ארה"ב, על פי מדיניותה הרשמית, מחרימה את ממשלת סוריה ומונעת שיחות שלום דו-צדדיות, בניגוד לרצון בכירים רבים בישראל.

נפגשנו עם ראשי חמאס בעזה ובסוריה, ולאחר שני ימי דיונים ביניהם, הם הגישו את תשובותיהם הרשמיות להצעותינו:

* חמאס יקבל כל הסכם שנדון בין אבו מאזן לראש הממשלה אהוד אולמרט, אם יאושר במשאל עם פלסטיני, או על ידי ממשלה נבחרת. ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל אישר את הדברים, למרות הכחשות שפורסמו בתקשורת מטעם בכירים אחרים.

* חמאס יסכים בבוא הזמן להצעה מראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד, שתועבר באמצעותנו, להקמת ממשלה לא-מפלגתית של טכנוקרטים ואנשי מקצוע שתכהן עד לקיום הבחירות הבאות.

* חמאס יפרק את המיליציה הפועלת בעזה, אם יהיה אפשר להקים כוח ביטחוני לא-מפלגתי של אנשי מקצוע.

* מכתב מרב"ט גלעד שליט יועבר לידי הוריו. אם, וכאשר, ישראל תסכים לשחרר את האסירים שדורש חמאס, והקבוצה הראשונה תשוחרר - שליט יישלח למצרים, בהמתנה לשחרורו.

* חמאס יסכים להפסקת אש הדדית בעזה בציפייה (ולא בדרישה) שזו תתפשט בהמשך לגדה המערבית.

* חמאס יסכים לשליטה בינלאומית במעבר רפיח, אם המצרים, ולא הישראלים, יפקחו על פתיחתו וסגירתו.

בנוסף, נשיא סוריה בשאר אסד הביע רצון לפתוח במו"מ עם ישראל במטרה להביא לפתרון בעיית הגולן. הוא מבקש כי ארה"ב תהיה מעורבת בשיחות וכי יפורסם דבר קיומן.

בדיונים נוספים עם מנהיגים אלה, הנחשבים לבלתי לגיטימיים, ייתכן שיהיה אפשר להחיות את שיחות השלום בין ישראל לשכנותיה.

*הכותב היה נשיא ארה"ב בשנים 1977-1981. הוא הקים את מרכז קרטר, המקדם ענייני שלום ובריאות ברחבי העולם וזה עתה שב מביקור באזורנו

(המאמר נכתב עבור ה"הראלד טריביון" ופורסם ב"הארץ")