יומני היקר

18 במרץ, 2008, 20:07
מצטער שלא כתבתי בזמן האחרון, יומני היקר. פשוט הייתי עסוק בלנצח 22 משחקים ברצף, וזה לא קורה לי הרבה. היום הסתיים הרצף ההיסטורי שלנו, כשקיבלנו 20 הפרש בראש מבוסטון. האמת? אני לא מבין מה הביג דיל. להם יש שלושה סופרסטארים. אני, יש לי את ארון ברוקס ולואיס סקולה. אני בטוח שאם אצליח להישאר בריא עד סוף העונה, אנחנו ננקום בסלטיקס בסדרת הגמר.

18 במרץ, 2008, 20:08
שיט, כתבתי מהר מדי. נדמה לי שקרעתי שריר כף היד.

3 באפריל, 2008, 17:40
ניצחנו את פורטלנד אחרי תקופה לא פשוטה. פחדתי להגיד את זה בזמן הרצף הגדול שלנו לפני חודש, אבל אני באמת חושב שהקבוצה משחקת טוב יותר כשיאו מינג בחוץ. אם בזמנו אמרו שאנחנו מנצחים רק בגלל המוטיבציה שקיבלנו אחרי הפציעה של יאו, הרי שעכשיו אנחנו עושים את זה כמו ווינרים. אגב, ככה מבטאים את זה, כן? ווינרים?

12 באפריל, 2008, 03:03
אני שוכב במלון ולא מצליח להירדם. ניצחנו לפני כמה שעות את פיניקס – ניצחון חמישי רצוף – ואנחנו נראים באחלה פורמה לקראת הפלייאוף. תשמעו, קארל לנדרי הזה שחקן שחקן. מול הסאנס הוא דפק 14 ו-7 ריבאונדים בפחות מעשרים דקות, ונתן מלחמה שלא ראיתי בחיים שלי. פעם אחרונה שהתאמצתי כמוהו, עשו לי צנתור. אגב, אתם יודעים מה ההבדל בין קארל לנדרי ויאו מינג? 13.5 מיליון דולר.

16 באפריל, 2008, 17:22
ניצחנו במשחק האחרון של העונה את הקליפרס, והבטחנו את המקום הרביעי ואת יתרון ביתיות בסיבוב הראשון. ידעתי כמה המשחק הזה חשוב לנו, אז החלטתי שזהו, הכוכב של הקבוצה הזו הולך לעלות בטירוף. אם אתם רוצים את זה במספרים, ובכן, 10 מ-14 מהשדה בדרך ל-22 נקודות, 10 ריבאונדים, 4 אסיסטים ורק איבוד אחד. אני יודע, סקולה מפתיע גם אותי. אני, אגב, תפרתי 7 נקודות ב-2 מ-11 מהשדה, אבל מי סופר.

18 באפריל, 2008, 10:59
מחר המשחק הראשון בפלייאוף. איזה מוזר, בכל פעם שאני כותב או חושב את המילה "פלייאוף", מתחיל לכאוב לי הראש. יש במוח שרירים שיכולים להיתפס? רק המחשבה הזו משתקת לי את כל צד שמאל. תזכורת: להשתדל שהאקמול לא ייתקע לי בגרון ויגרום לקרע מתקדם בשריר התלת-גרוני, כמו פעם שעברה.

18 באפריל, 2008, 13:34
אימון טקטי אחרון לפני יוטה. תכל'ס, אני די מבסוט מהמאץ' אפ הזה. אמנם הם ניצחו אותנו בפלייאוף שעבר, אבל אנחנו חזקים יותר העונה. בובי ג'קסון, למשל, מאוד עוזר לנו. אני שמח שהצלחנו להביא אותו בתמורה לבונזי וולס ומייק ג'יימס, כי כיף לשחק עם סוף סוף עם רכז קבוצתי. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שמייק ג'יימס אגואיסט, אבל הדבר האחרון שהוא חלק איתנו היה שפעת.

19 באפריל, 2008, 22:10
כואב לי. יוטה ניצחה אותנו בבית 93:82 במשחק הראשון, אחרי שלא הצחנו לגבור עליהם באף אחד מהרבעים. די, נמאס לי. נמאס לי להפסיד ככה, שוב, כאילו כלום לא השתנה. זה אמנם רק המשחק הראשון, אבל... אוף. חוץ מזה, נמאס לי שהכל נופל עליי כל הזמן. מה אני, הפרנצ'ייז פלייר כאן, או משהו? כאילו, מה נראה לכםש שאני משחק כמו מישהו כזה? היום רשמתי 20 נקודות ב-7 מ-21 מהשדה (כולל 1 מ-5 מחוץ לקשת! רייפר אלסטון חייב לי בירה!), ואפילו שיין באטייה קלע יותר ממני.

20 באפריל, 2008, 06:49
הילד שמחלק עיתונים העיר אותי. התחלתי לרוץ אחריו אבל מתחתי שריר. כשחזרתי למיטה פתחתי את ה"יוסטון כרוניקל" (קיבלתי פייפר קאט, אוף!), וראיתי שכתבו שאולי אני צריך להפסיק לזרוק כל כך הרבה שלשות, כי אני מדייק בפחות מ-30 אחוזים העונה מאחורי הקשת. אבל מה שבאמת הכעיס אותי זה שהם כתבו שאני זורק המון ולא פוגע בכלום. אתם רואים, בדיוק על התנכלות תקשורתית מגמתית כזאת אני מדבר. לא פוגע בכלום? הלו, הקבוצה שלי זה לא נחשב?

21 באפריל, 2008, 20:27
הפסדנו גם את המשחק השני בבית. חבל. הצלחנו לחזור לעניינים ברבע השלישי, ואפילו היינו קרובים גם ברבע האחרון, אבל היו כל מיני דברים שהפריעו לנו לנצח: נגיד, יוטה קלעו הרבה, החברים שלי לא עשו כלום, השופטים היו משוחדים ברמות טים דונגאיות, והקהל... הו, אני אפילו לא רוצה להתחיל. אנשים אומרים שהמצב שלנו היה נראה טוב יותר אילו הייתי קולע יותר מנקודה אחת בכל הרבע האחרון, אבל נו, מה אני, קובי בריאנט?

22 באפריל, 2008, 11:33
קווין גארנט זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה, אחרי שהקדים את מרכוס קמבי. שיין באטייה שלנו הגיע רק שלישי. זה לא שאני לא טוען שבאטייה הוא השומר הכי טוב בעולם או משהו, אבל אתמול שמעתי שהתקשרו אליו מגבעתי, ושאלו אם הוא יכול להחליף אותם בקו בחברון.

24 באפריל, 2008, 13:02
לקראת המשחק השלישי היום בערב, הראיתי לתקשורת מאיפה משתין הדגיג, ולימדתי אותם קצת הומור. בראיון ביקשתי מהם שיאשימו אותי. תאשימו אותי בזה שאנחנו מחטיאים מהעונשין, אמרתי. בזה שהפסדנו את שני המשחקים, הוספתי. בזה שעשינו פאול מפגר לקראת הסוף, הצעתי. בזה שהם קלעו ליי אפים קלים, התעקשתי. בזה שאנחנו לא מגיעים לזריקות טובות, קשקשתי. בזה שאנשים הזמינו באדווייזר וקיבלו הייניקן, מלמלתי. בזה שפיניקס בפיגור 2:0, יריתי. אחרי בערך דקה שהאשמתי את עצמי בהכל חיכיתי לראות אותם צוחקים, או לפחות מחייכים. אבל הם סתם רשמו בפנקסים, ועשו 'כן' עם הראש.

24 באפריל, 2008, 21:10
ניצחתי! אני חוזר: ניצחתי משחק בפלייאוף! אז ככה זה מרגיש... עכשיו נשאר רק לעבור סיבוב. אחרי המשחק, ריק אדלמן לקח אותי הצידה ואמר שהוא שמח לאמן אותי, ושיש לנו חיבור טוב, ושאני מזכיר לו את התקופה הטובה שהיתה לו בסקמרנטו. כשהסמקתי, ושאלתי אם זה בגלל שאני חכם ומוכשר כמו הקבוצה ההיא הוא השתעל ואמר שגם, אבל בעיקר ביכולת שלי לעורר תקוות שווא פעם אחר פעם.

26 באפריל, 2008, 23:44
כואב. כל כך כוווווווווווואב. הפסדנו שוב, והם עלו ל-1:3 בסדרה. גם הערב לא ממש הלך לי ברבע האחרון, וקלעתי רק ארבע נקודות, אבל די, נמאס, אני לא מבין למה סקולה לא לוקח על עצמו יותר. אני אדבר איתו על זה מחר. עוד שעה וחצי קבעתי להיפגש עם דיקמבה מוטמבו לשיחת עידוד. זה מצחיק, דיקמבה כל כך זקן, שהוא לא מוכן שהילדים שלו ילמדו תנ"ך, כי הוא מפחד שהמורות יוציאו דברים מהקשרם, ובכלל, הוא מעדיף לספר את זה ממקור ראשון.

27 באפריל, 01:16
בוכה. "דיקמבה", אני אומר ומנגב דמעה, "אני שבור. מה לדעתך לא בסדר איתי? איתנו?" הוא השתהה רגע, אחר כך הביט לשמיים ואמר: "חגשיכ לגדוחיכם ויגמב'ום'י בויקקס רויםויגםחבגמ מחגך יכךכדגי". איש חכם, דיקמבה. לפעמים קצת קשה להבין אותו, אז ביקשתי מלות'ר הד שיתרגם לי אותו. "הוא אומר שאל תדאג", לות'ר טען, "ושאם לא העונה, מתישהו בטוח תצליח לנצח בסיבוב ראשון בפלייאוף".

27 באפריל, 03:42
טוב, אני נכנע: חיפשתי כבר איזה שעתיים וחצי בגוגל, ואני עדיין לא מבין מה זה "לנצח בסיבוב הראשון בפלייאוף".