חוזה עתידות

יכול להיות שאין זה מקרי, שאלדוס האקסלי (1894-1963) מוזכר במדורנו מיד אחרי אלברט הופמן. גם האקסלי נודע בחיבתו ובתמיכתו בסמי ההזיה ובדומה להופמן, גם הוא טען שחומרים אלו יכולים להביא לחוויה הזהה לחוויה דתית רבת עוצמה ומרחיבת אופקים. אבל בניגוד להופמן, שהיה אבי הל.ס.ד, העדיף האקסלי בעיקר את המסקלין, אותו סם הזיות שמופק מקקטוס הפיוטה.

האקסלי שנולד באנגליה, חלה בצעירותו ולקה בעיוורון למשך מספר שנים. עם זאת, עיקר עיסוקו היה כתיבת ספרים, מסות ורומנים, שניחנו בראיה ייחודית ויכולת חיזוי של העתיד בצורה מפוקחת ולעתים כמעט מפחידה. אחד מספריו הבולטים, "עולם חדש ומופלא", מתאר חברה עתידית, בה בחר המשטר לבטל את רוב החוקים ולבסס את השלטון על יצירת התמכרות לתענוגות.

אם נתבונן בחברה שלנו כיום דרך המשקפיים של האקסלי, ניתן לראותה בקלות כמסוממת שעסוקה בזוטות ונאמנה לסיסמאות של "ארבע על ארבע", רייטינג, דייטינג, לפ טופ ואם-פי ושאר מוצרי עונג, שנמכרים תחת מנטרות עידן חדש שדוחפות אותנו תמיד "לחשוב חיובי". קריאת הרומנים של האקסלי גורמת גם לנאמן הגדול ביותר של התרבות הנוכחית, להרים גבה ולחשוב לכמה רגעים שאולי כולנו קורבן לעבודה בעיניים אחת גדולה.

לקראת סוף שנות ה-30 עבר האקסלי לקליפורניה. הוא גילה את הדת ההודית, את הצמחונות והמדיטציה, אך את החיבור האמיתי למיסטיקה העניקו לו כאמור הל.ס.ד והמסקלין. האקסלי העריץ את המקום הלא ידוע שמתגלה בתודעת האדם עם השימוש בחומרים מעוררי הזיות. הוא חלם על אליטה תרבותית חדשה ומפוקחת, שיודעת להשתמש כראוי בחומרים האלו, כפי שקרה בתרבויות השמאניות של האינדיאנים, או בתרבויות המיסטיות של המזרח.

סיום חייו של האקסלי השאיר ללא ספק גם הוא רושם רב על מעריציו. כשהוא גוסס מסרטן בגרון, ללא יכולת להגות מלה מפיו, כתב על פתק לאשתו בקשה למנת ל.ס.ד בהזרקה. וכך נפטר בשלווה גמורה, ממש באותו היום (22.11.63) שבו אירע הרצח המפורסם של נשיא ארה"ב דאז, ג'ון פ. קנדי.