גידול של 23 מיליארד ד' באשראי שנתנו הבנקים להשתלטויות ממונפות מ- 1997

אחת התופעות הכלכליות שהתעצמו בשנים האחרונות, הן ברמה העולמית והן במשק הישראלי היא רכישת שליטה בתאגידים, כאשר בישראל, חלק ניכר ממימון עסקות אלו התבצע על ידי אשראי בנקאי. מדובר בעסקות בהן מוכרים הבעלים המקוריים של התאגיד את חלקם לבעלים אחרים, כאשר אלא מממנים את הרכישה באשראי בנקאי.

מהסקירה השנתית של המפקח על הבנקים עולה כי מאז 1997 הסתמנה במשק הישראלי עלייה משמעותית בנטילת אשראי למימון רכישת אמצעי שליטה. לפי הנתונים, יתרת האשראי למימון עסקות אלו בחמשת הבנקים הגדולים, אם במסגרת ההפרטה ואם במסגרת רכישות בסקטור העסקי, נאמדה בסוף שנת 2000 בכ-23 מיליארד שקל. זאת, מתוך עלייה של 104 מיליארד שקל בסך האשראי לציבור בתאגידים המסחריים מאז 1997. כלומר, כרבע מגידול האשראי מאז 1997 הוא תוצאה של מימון רכישת תאגידים ריאליים.

הסיכון בעסקות מסוג זה הוא שיכולת הפירעון של אשראים אלה מבוססת בד"כ בעיקרה על התאגיד הנרכש, ולעתים ללא זכות חזרה אל הלווה. סיכון נוסף נעוץ בכך שאשראי זה מאופיין בשיעורי מימון גבוהים החורגים במקרים מסוימים מ-100%. דוגמה לכך היא המקרה של גד זאבי, שרכש כ-20% ממניות בזק באשראי של כ-630 מיליון שקל, בעוד ששווי חבילת המניות כיום עומד על כ-500 מיליון שקל בלבד.

בפיקוח מסבירים כי חריגה מסוג זה מתבצעת בשל ירידת הערך של הנכס הנרכש לאחר מתן ההלוואה, או בשל העמדת אשראי נוסף כנגד אותן מניות, בד"כ לאחר ששוויין עלה. המפקח על הבנקים מסביר כי בעסקות ממונפות אלו, נוצר תמריץ לבעלים הרוכשים לנתב את פעילות התאגיד לפרויקטים בעלי פוטנציאל רווחיות וסיכון גבוהים במיוחד. דרך פעולה זו הגיונית, לנוכח העובדה שבמידה שהפרויקט מצליח הם ייהנו מהרווחים, ובמידה שייכשל - יספגו הבנקים את עיקר ההפסד.

המפקח על הבנקים, יצחק טל, מציין כי בשל הסיכון הרב של הבנקים במסגרת פעילות זו, חויבו הבנקים במגבלות כמותיות לגבי היקף החשיפה בפעילות זו ודרך ניהולה.

יש לציין כי גידול האשראי אינו תופעה שנובעת מפעילות של רכישת תאגידים בלבד, אלא היא תופעה המקיפה את המשק כולו. כך, יתרת האשראי הבנקאי הסתכמה בסוף 2000 ב-354 מיליארד שקל, לאחר עלייה של 12% בהשוואה ל-1999. מהסקירה עולה כי מאז 1992 התרחב האשראי של הבנקים המסחריים בקצבי גידול מהירים, שהגיעו לשיעור שנתי של 12%.