110 מיליון? זה לא כסף

אם יש מישהו שמוכן לשים 110 מיליון ירוקים על השולחן בשביל דיוויד בקהאם, שיציג קודם ערבויות בבקשה. הטירוף הזה, תסלחו לי, כבר עובר כל גבול. אם בקהאם שווה 110 מיליון, כמה שווה מייקל אואן? מה תג המחיר על ראשו של אנדריי שבצ'נקו? זידאן ופיגו – ביחד – שווים מעט יותר מבקהאם. מישהו באמת מאמין למספרים האלה?

ההגיון הישר אמר שעם החלת חוק בוסמן על מדינות אירופה יירד מחירם של שחקני העל, מהטעם הפשוט שניתן לרכוש בסכום של זידאן אחד, חאבייר סביולה אחד, ג'אן לואיגי' בופון, לוראן בלאן מזדקן, חיים רביבו אחד, מוסטפה חאדג'י ואדגר דוידס מסובך על כל הראש, ואחרי כל זה עדיין יוותר עודף לאיזה ננו גומש. בסכום המוצע על דיוויד בקהאם אפשר להרכיב קבוצה שתתחרה בכבוד בכל אחת מהליגות הבכירות באירופה, או לחזק כל סגל בשניים עד ארבעה שחקני דרג ראשון וסופר דרג כדי להתקרב לקבוצת חלומות אמיתית.

כל זה עוד בטרם ספרנו את עלות החוזה של בקהאם עצמו: מינימום 5 מיליון דולר לשנה, כפול 4 או 5 שנים והנה לכם הוצאה שולית נוספת של 20 מיליון ירוקים. ריאל מדריד הייתה שרויה בחובות של מעל ל-100 מיליון דולר בטרם רכשה את זידאן. להימורים המסוכנים של פלורנטינו פרז יש כנראה על מה להסתמך, שכן עיקר החוב היה לבנק הספרדי. מוסד לאומי לא סוגר מוסד לאומי אחר, בטח לא כשסביר להניח שבין אנשי מחלקת האשראי של הבנק יש כמה אוהדים של ריאל מדריד. אבל הרגע בו טוטו החוזים הפרועים יתחיל למוטט קבוצות, קרוב.

גם אם חישוב מכירת המרצ'נדייז, העלאת מחירי המנויים, העלאת תעריף זכויות השידור נראה טוב בתשקיף, הרי שבטווח הארוך, גם אם הקבוצה שתרכוש את בקהאם תזכה בחמשה גביעי אלופות רצופים, היא תמצא את עצמה זוחלת על גחונה אל השוקת, מחפשת מאין להקריץ מזומנים. שכן מועדון כדורגל שישים על צווארו את אבן הרחיים הזאת יגזור על עצמו מוות מקצועי או כלכלי. אין שחקן על ששווה בשבילו להיפטר משלושה או ארבעה שחקני דרג ראשון. שלד קבוצה נבנה סביב קבוצת שחקנים, לא סביב שחקן אחד.

אם תחליט הקבוצה לשמור על הסגל הקיים – ראה ריאל מדריד – תמצא עצמה מהר מאוד בפני שוקת שבורה מבחינה כלכלית, שכן מחזור ההוצאות של ריאל מדריד השנה הוא 100 מיליון דולר. מחזור ההכנסות, כולל הכסף על מגרשי האימונים, צפוי להיות 130 מיליון דולר. נשמע טוב, לא? מצוין, אלא שריאל מדריד סוחבת על גבה עוד כ–80 מיליון דולר חובות עבר, לאחר מכירת המגרשים. האם עסקת הבאתו של זידאן משתלמת? מהבחינה המקצועית עדיין מוקדם לקבוע. מהבחינה הכלכלית, רכישה זו עשויה לסמן את תחילת תקופת היובש במועדון ואולי אפילו את התרסקותו.

קבוצה, תהא אשר תהיה, שתשלם על בקהאם את הסכום המטורף שהוצע, תאלץ מיידית לוותר על חצי הרכב ולהחליפו בשחקנים זולים, שאיכותם בהתאם. מנצ'סטר יונייטד, המועדון העשיר – וגם בין הקמצנים – בעולם, רואה בבקהאם נכס כלכלי, השקעה שתניב עשרות אלפי אחוזי רווח ממחירה ההתחלתי, מבחינה עסקית גרידא, מנצ'סטר צריכה לשלוח את בקהאם בלי למצמץ. אבל מנצ'סטר צריכה לשאול את עצמה גם אם בטווח הארוך, מכירה של בקהאם, גם אם יבואו תחתיו נדבד, טוראם, דל פיירו וטרזגה גם יחד, לא תסמן את סופה של האימפריה האדומה של שנות התשעים והאלפיים? בקהאם, השחקן המזוהה ביותר בעולם עם הכדורגל האנגלי הוא נכס תדמיתי למועדון, יותר נכון, הכרח תדמיתי. למנצ'סטר עשויה להיות הפתעה לא נעימה למצוא את אוהדיה מפנים לה את הגב, כשם שהפנתה היא את שלה לבקהאם, בשיא כוחו.

על מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד, יובנטוס ושאר מועדוני הפאר של אירופה יוטל לנסח את פני הכדורגל בעשור הקרוב – האם מדובר בעסק כלכלי חסר סנטימנטים המשאיר את זירת ההזדהות הרגשית רק לרמת התחרויות הבינלאומיות, או אולי לעסק הנותר נאמן לעקרון יסוד של כל ענף ספורט – אחרי הכל, אהדת קבוצת כדורגל כמוה כנאמנות למשפחה. מה סיכוייה של משפחה המתעלמת מהמסורת שלה, מבניה ומרצון חבריה לצרף אוהדים נוספים לשורותיה? סופה, כמו כל מונרכיה יהירה, ליפול במהפכה האזרחית הקרובה.