תהדייה והודנה קיבלו בשנה האחרונה הכשר ישראלי להשתייך ללכסיקון השפה העברית. כל זב חוטם או מי שמבקש להשאיר רושם, משתמש בצמד המילים ללא הבחנה וללא הבנה. יתרה מכך, רבים משוכנעים כי כל אחת מצמד המילים האלה הם שלב בדרך לשלום המיוחל. כולם כאחד מעדיפים לתרגם את צמד המילים לפי ראות עיניהם ולא לפי המילון המשמש את ממציאי שיטת התהדייה וההודנה. החטא הישראלי הקדום גורם לממשלות ישראל לדורותיהן לתרגם את המציאות רק מנקודת מבט ישראלית ללא התחשבות בשפתו, מסורתו ובכוונותיו של הצד שמנגד.
לכל אלה המשוכנעים בצדקת דרכם "השלום עכשווית" ראוי להזכיר כי התהדייה וההודנה הם ביטויים דתיים איסלאמים למלחמת התשה, שמטרתם היא להתארגן מחדש להמשך המאבק, ולחזק את יכולת הלוחמים. לפי ממציאי השיטה, התהדייה קצרת הזמן וההודנה המוגבלת בזמן (עד עשר שנים), מותרות להפרה אם האויב נחלש או כאשר ההכנה להמשך הלחימה הופסקה.
את ההחלטה על תהדייה והודנה מקבל, במקרה שלנו, החמאס, כאשר המלחמה משתבשת או כשבהערכת מצב מתברר כי לישראל יש יותר כוח או יכולת מהם, ואם תימשך המלחמה ישראל תנצח. בשפה העברית היינו מבטאים את צמד המילים האלה כהתארגנות או כהערכות לשלב הבא, כחלק מיסודות המלחמה המוכר כרציפות והמשכיות.
מערער את עוצמת צה"ל
ההססנות מחד והנכונות הלא אחראית לקבל את תנאיו של חמאס מערערים את יסודות עוצמתו של צה"ל. במדינה בה מבקשים מהצבא להיות מקצועי, אך הממשלה מתנהלת באווירת "סמוך" ובחוסר הבנת היריב. במציאות בה מבקשים מהחיילים והמפקדים להיות אמיצים, להסתער ולחתור למגע אך לא מאפשרים להם להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותם, אל נתפלא כי החמאס מציע לנו תהדייה והודנה. גם החמאס מבין כי ממשלת ישראל מעייפת את חייליה ולוחמיה. כמה זמן ניתן להיות בהגנה ולשמור שהאויב לא יפרוץ אותה? עד מתי נשאיר את היוזמה בידי החמאס? ממשלה המטילה משימות בלתי אפשריות על חייליה ומפקדיה, כמוה כממשלה היורה בגבם של לוחמיה.
לשלום צריך להתכונן ממש כשם שצריך להכין את המלחמה. שלום כמלחמה הם אמצעים להבטחת המשך קיומנו. את השלום, או לכל הפחות את הדו קיום, נצליח להביא רק כשביטחונו של תושב ניר עם, ניר עוז ושדרות יהיה חשוב לנו יותר מחייו של תושב בית להייה או בית חנון או רפיח. כבר למדנו כי תהדייה והודנה אינם גורמים לקטיושות להחליד.
עלינו לנצל את מצוקתו של החמאס המבקש זמן להתארגנות ולהכות בכל מה שחשוב לו. הכרעה עכשיו, שלום אחר כך. די לנו מאיומים ומהצהרות מעייפות. לא כיבינו את החשמל, לא הפסקנו את הזרמת הדלק והגז, לא השלמנו את גדר ההפרדה, החמאס לא מכיר בזכותנו לחיות כאן ואפילו אבו מאזן עדיין לא מחק, מן הכתוב באמנה הפלסטינית, את הסעיפים הקוראים להקמת מדינה פלסטינית על אדמת ארץ ישראל. די לדיבורים, אנחנו לא טובים בזה והצד השני המורגל כל כך בכזבים, לא מקשיב ולא ממש מאמין לנו. אם כבר נאלצנו לשלוף, מוטב לירות מאשר לחזור בנו.
*תא"ל (מיל') צביקה פוגל היה ראש מטה פיקוד הדרום